איך הכול התחיל? מהרגע ההיסטורי ועד היום
תחילת הדרך של יחסי ישראל ואיחוד האמירויות כפי שאנו מכירים אותם כיום נולדה מתוך שילוב של אינטרסים אזוריים, הזדמנויות כלכליות ורצון לשנות את מפת הבריתות במזרח התיכון. במשך שנים התקיימו מגעים חשאיים בין הצדדים, בעיקר סביב נושאי ביטחון וטכנולוגיה, אך הם נשמרו הרחק מעיני הציבור. ההסכם הפומבי הגיע בשנת 2020 עם חתימת הסכמי אברהם, מהלך שנחשב בעיני רבים לפריצת דרך היסטורית. באותו רגע הפכו היחסים ממוסתרים ומוגבלים לקשרים גלויים ומוצהרים שזכו לסיקור נרחב בכל העולם. ההתרגשות ניכרה לא רק בקרב מקבלי ההחלטות אלא גם בקרב אנשי עסקים ואזרחים שראו בכך פתח לעידן חדש של שיתופי פעולה.
ההסכמים נולדו על רקע מציאות אזורית מורכבת שבה לאיחוד האמירויות ולישראל היו אינטרסים חופפים. שתי המדינות ראו באיומים מצד איראן גורם מרכזי לקרבה ביניהן, לצד הרצון של האמירויות להרחיב את השפעתן הכלכלית והפוליטית באזור. ישראל מצידה חיפשה דרך להרחיב את מעגל היחסים עם מדינות ערביות ולשבור את הבידוד האזורי שבו חיה שנים רבות. היכולת של שני הצדדים לשים בצד מחלוקות היסטוריות לטובת מטרות משותפות הפכה את ההסכם לאפשרי. החתימה עליו לוותה בטקסים רשמיים נוצצים ובמסרים של פיוס ותקווה לעתיד משותף.
הצעד הזה לא התרחש בחלל ריק אלא היה המשך של מגמה עולמית ואזורית של חיפוש פתרונות יצירתיים למתחים בני עשרות שנים. בעוד שבתחילת הדרך נדרשה זהירות רבה כדי שלא לעורר התנגדות חריפה מבית או מהמדינות השכנות, בהדרגה נפתחו הדלתות לשיתופי פעולה רחבים יותר. ההסכם נתפס כסמל לכך שגם במזרח התיכון ניתן לשנות מציאות ארוכת שנים אם קיימים רצון הדדי ומניעים חזקים מספיק. היום, במבט לאחור, ניתן לראות בבירור כי הרגע הזה היה נקודת פתיחה לעידן חדש של יחסים שממשיך להתפתח עד היום.
התקדמות לאורך השנים: בין מטוסי תיירות לעסקאות ענק
מאז חתימת הסכמי אברהם נרשמה התקדמות דרמטית ביחסים בין ישראל לאיחוד האמירויות כמעט בכל תחום שניתן להעלות על הדעת. קווי טיסות ישירים בין תל אביב לדובאי ואבו דאבי הפכו את המרחק הפיזי לזניח, ואלפי תיירים משני הצדדים החלו לפקוד את היעדים החדשים. עבור ישראלים רבים, האמירויות הפכה ליעד מבוקש בזכות השילוב בין חוויות יוקרה, תרבות ייחודית ושווקים אטרקטיביים. מצד שני, תיירים מאיחוד האמירויות גילו את ישראל, את ההיסטוריה, את המקומות הקדושים ואת החדשנות הישראלית מקרוב.
המסחר בין המדינות פרח בקצב מרשים. עסקאות ענק נחתמו בתחומי האנרגיה הסולארית, הטכנולוגיה, החקלאות והמים, והיקפי הסחר הגיעו למיליארדי דולרים בשנה. חברות ישראליות זכו להזדמנות לפעול בשוק המפרץ, ואילו חברות אמירתיות הרחיבו את השקעותיהן בישראל ובשווקים נוספים דרך חיבורים שנוצרו כאן. בתוך המגמה הזו בלט מהלך נוסף שהעמיק את הקרבה. אתרים ישראליים חסומים לגלישה מחו"ל במספר מקומות, ובמיוחד במדינות המוגדרות כאויבות לישראל. כך היה גם באיחוד האמירויות, עד שבשנת 2020 הוסרה החסימה מעל אתרי אינטרנט ישראליים ונפתחה האפשרות לקיים שיחות טלפון ישירות בין המדינות.
אף שהשינוי עשוי להיראות טכני בלבד, הוא היה צעד סמלי וחיוני בבניית האמון. המהלך הזה סימן מעבר מחיבור כלכלי ומדיני בלבד לחיבור עמוק יותר גם במישור האזרחי והיומיומי, ואפשר לתושבים להיחשף לתרבות, לאורח החיים ולאנשים מהצד השני באופן ישיר וחופשי.
מאחורי הקלעים – אינטרסים, פוליטיקה ואיזון עדין
הקשרים ההולכים ומתהדקים בין ישראל לאיחוד האמירויות נשענים על שילוב מורכב של אינטרסים אסטרטגיים, פוליטיים וכלכליים. במישור האזורי, שתי המדינות חולקות חשש עמוק מהשפעתה של איראן ומהפעילות שלה בזירה המזרח־תיכונית. שיתוף פעולה עם ישראל מעניק לאמירויות יתרון טכנולוגי וביטחוני, ואילו ישראל רואה באמירויות שותפה חזקה ומשפיעה באזור שבו מספר שותפותיה עדיין מצומצם.
במישור הכלכלי, האמירויות שואפות לגוון את כלכלתן מעבר לנפט ולבסס עצמן כמרכז מסחרי ועסקי בינלאומי. הקשר עם ישראל פותח בפניהן דלתות לטכנולוגיות חדשניות, סטארט־אפים פורצי דרך ומומחיות בתחומים כמו מים, חקלאות מתקדמת וביטחון סייבר. מבחינת ישראל, השוק האמירתי הוא נקודת כניסה לשווקים במזרח התיכון, באסיה ובאפריקה, לצד פלטפורמה למשיכת השקעות זרות איכותיות.
הפוליטיקה הפנימית גם היא משחקת תפקיד חשוב. באמירויות, המנהיגות מציגה את הקשר עם ישראל כהישג אסטרטגי וחלק ממדיניות של פתיחות אזורית. בישראל, ההנהגה מנצלת את ההסכם כהוכחה לכך שניתן להתקדם ביחסים עם מדינות ערב גם בלי פתרון מיידי לסכסוך הישראלי־פלסטיני. עם זאת, בשני הצדדים נדרשת זהירות רבה כדי שלא לעורר התנגדות חריפה מצד גורמים מקומיים או אזוריים שמתנגדים לנורמליזציה. האיזון הזה בין הזדמנות לסיכון הוא אחד המאפיינים הבולטים של מערכת היחסים הזו.
מבט קדימה: לאן זה יכול להתפתח מכאן?
העתיד של היחסים בין ישראל לאיחוד האמירויות נראה מבטיח, אך גם טומן בחובו אתגרים לא פשוטים. במישור הכלכלי צפויים המשך הרחבת ההשקעות המשותפות, הקמת אזורי סחר חופשי משותפים ופיתוח פרויקטים בתחום האנרגיה הירוקה והחדשנות. במישור החברתי והתרבותי ייתכן שנראה שיתופי פעולה בתחומי הספורט, החינוך והאמנות, שיכולים לחזק את ההיכרות בין עמים מעבר לפן הרשמי.
האפשרות לשיתופי פעולה ביטחוניים גלויים יותר אינה ירידה מהפרק, במיוחד לנוכח המתיחות האזורית. עם זאת, שני הצדדים יצטרכו לנווט בזהירות כדי שלא להיתפס כמי שמערערים על האיזון הקיים במזרח התיכון. הצלחת היחסים עשויה לשמש מודל למדינות נוספות, וייתכן שנראה בעתיד הצטרפות של מדינות ערביות נוספות להסכמי נורמליזציה עם ישראל.
בקרב מומחים רבים יש תחושה שמה שראינו עד עכשיו הוא רק טעימה ראשונית מהפוטנציאל הגלום בקשרים האלה. ההישגים שהושגו בזמן קצר יחסית מעידים על רצון הדדי להמשיך ולהעמיק את הקשרים. השאלה שנותרה פתוחה היא האם הקצב הזה יימשך, או שמא נגיע לשלב שבו הפוליטיקה, האתגרים האזוריים או חילוקי דעות פנימיים יאטו את ההתקדמות.
