כמה מרוויחים אחרי תואר ראשון: נתוני שכר בפועל לפי תחום לימוד

בשנה שבה קיבלו את התואר, בוגרי תואר ראשון בישראל השתכרו בממוצע 9,600 שקל בחודש. השכר הממוצע במשק באותה שנה עמד על 10,800 שקל. כלומר בשנה הראשונה אחרי הטקס, התואר הטרי לא רק שלא הקפיץ אתכם קדימה, הוא השאיר אתכם מתחת לממוצע הארצי.

תשע שנים אחר כך התמונה מתהפכת לגמרי: 17,900 שקל בחודש בממוצע, פי 1.8 משכר הפתיחה, וכ-66% מעל השכר הממוצע במשק. זה, בשורה אחת, כל הסיפור של ההשכלה הגבוהה בישראל. היא כמעט לא משתלמת בהתחלה, היא משתלמת מאוד אחרי עשור, והפער בין התחומים גדול הרבה יותר מהפער בין מי שלמד למי שלא.

הנתונים שלמטה הם לא הערכות ולא סקרי שכר וולונטריים. הם מגיעים משילוב של קובצי מס ונתוני מוסדות, ולכן הם מודדים מה שאנשים באמת קיבלו לחשבון הבנק. השאלה היחידה שצריך לשאול לגביהם היא מה בדיוק הם מודדים, וזה בדיוק מה שנפתח בו.

מי מדד, מתי, ועל אילו בוגרים

הפרסום המפורט ביותר על שכר בוגרי תואר ראשון בישראל הוא של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הוא עוקב אחרי כלל מי שסיימו תואר ראשון בין תש״ע לתשע״ט, כלומר בין 2009 ל-2019, ומודד את שכרם בשנת 2019. מדובר ב-497,400 בוגרות ובוגרים, כ-58% מהם נשים.

מתוך הקבוצה הזאת, שיעור ההשתתפות בכוח העבודה ב-2019 עמד על 88.6% בקרב הנשים ו-82.2% בקרב הגברים. השכר הממוצע של כלל בוגרי התואר הראשון באותה שנה עמד על כ-13,900 שקל, גבוה ב-29% מהשכר הממוצע במשק.

שלוש הערות שקובעות איך לקרוא את כל המספרים הבאים. ראשית, מדובר בשכר ממוצע ולא חציוני. ממוצע נמשך כלפי מעלה על ידי קומץ משתכרים גבוהים מאוד, ולכן "הבוגר הטיפוסי" בכל תחום מרוויח פחות מהמספר שמופיע בטבלה. בתחומים שבהם יש זנב עשיר, ובראשם מדעי המחשב, הפער בין הממוצע לחציון גדול במיוחד.

שנית, נקודת המדידה היא 2019. זו שנה שקדמה לקורונה, לגל הגיוסים המטורף של ההייטק ב-2021, ולהתקררות שאחריו. היא מתארת נאמנה את המבנה של שוק העבודה הישראלי, פחות את המחירים של היום. בהמשך מופיעים נתוני 2026 כדי לסגור את הפער.

שלישית, "תשע שנים לאחר קבלת התואר" מתייחס לבוגרי המחזורים הראשונים במדגם, ו"בשנת קבלת התואר" למחזורים האחרונים. זו לא אותה קבוצת אנשים שנמדדה פעמיים אלא חתך של מחזורים שונים באותו רגע. הכיוון הכללי אמין, ההפרש המדויק פחות.

הטבלה המרכזית: שכר חודשי ממוצע, משנת התואר ועד תשע שנים אחריה

תחום הלימוד	בשנת קבלת התואר	תשע שנים אחרי	פי כמה
מתמטיקה, סטטיסטיקה ומדעי המחשב	17,000 ש"ח	31,400 ש"ח	1.8
הנדסה ואדריכלות	13,600 ש"ח	26,700 ש"ח	2.0
כלל בוגרי התואר הראשון	9,600 ש"ח	17,900 ש"ח	1.9
שפות ולימודים רגיונליים	7,300 ש"ח	12,800 ש"ח	1.8
חינוך והכשרה להוראה	6,800 ש"ח	12,800 ש"ח	1.9
אמנות ואומנויות שימושיות	6,800 ש"ח	11,800 ש"ח	1.7

הלמ״ס תיארה את קבוצת המובילים בשנה התשיעית כטווח אחד: מתמטיקה, סטטיסטיקה ומדעי המחשב, הנדסה ואדריכלות ורפואה, כולם בין 25,700 ל-31,400 שקל בחודש. קבוצת התחתית, שכוללת חינוך והוראה, אמנות, שפות ולימודים רגיונליים, התרכזה בטווח צר של 11,800 עד 12,800 שקל.

שימו לב למה שהטבלה לא עושה. היא לא מראה תחום שבו השכר קופא. כל התחומים, בלי יוצא מן הכלל, כמעט הכפילו את השכר בתוך תשע שנים. ההבדל הוא בנקודת הפתיחה, לא בקצב. בוגר חינוך שהתחיל ב-6,800 והגיע ל-12,800 שיפר את מצבו ביחס דומה לבוגר מדעי המחשב, אבל בשקלים מדובר בפער של 18,600 שקל בחודש.

איפה השכר מטפס הכי מהר, ואיפה הוא כמעט לא זז

הנתון המעניין ביותר בפרסום הוא לא רמת השכר אלא קצב העלייה השנתי מקבלת התואר ועד השנה התשיעית. כאן הדירוג נראה אחרת לגמרי.

תחום הלימוד	שיעור עליית שכר שנתי
רפואה	24.4%
מדעים ביולוגיים, חקלאות ומדעים פיזיקליים	10.2% עד 10.6%
חינוך והכשרה להוראה	4.9%
מדעי הרוח הכלליים	4.6%
מקצועות עזר רפואיים	4.2%

רפואה היא חריגה קיצונית. 24.4% עלייה בשנה, שנה אחרי שנה, זה קצב שאין לו אח ורע בשום תחום אחר. הסיבה מבנית: סטאז׳ ומתמחים משתכרים מעט מאוד ביחס לרופא מומחה, כך שנקודת הפתיחה נמוכה מאוד ונקודת הסיום, 25,700 שקל בשנה התשיעית, גבוהה מאוד. מי שמסתכל רק על השכר של רופא מתמחה בשנה הראשונה מקבל תמונה מעוותת לחלוטין.

בקצה השני עומדת אנומליה שכדאי לשים לב אליה: מקצועות עזר רפואיים, כלומר פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, הפרעות בתקשורת וכדומה, רשמו את קצב הצמיחה הנמוך במשק, 4.2% לשנה. אלה מקצועות עם ביקוש יציב וכניסה מהירה יחסית לשוק, אבל תקרה נמוכה. השכר בשנה הראשונה סביר, ואחרי עשור הוא כמעט לא זז ביחס לנקודת ההתחלה.

מה שהפתיע למעלה ולמטה

למעלה: שפות ולימודים רגיונליים פותחים ב-7,300 שקל, יותר מבוגרי חינוך ויותר מבוגרי אמנות. הדימוי של "תואר במדעי הרוח שלא שווה כלום" לא מדויק בנקודת הכניסה, הוא נכון בעיקר בקצב ההתקדמות, שם מדעי הרוח הכלליים תקועים על 4.6% בשנה.

למטה: אמנות ואומנויות שימושיות היא התחום היחיד שמסיים את העשור מתחת ל-12,000 שקל. זה גם התחום עם היחס הנמוך ביותר בין הסוף להתחלה, פי 1.7. זהו גם אחד התחומים היקרים ביותר ללימוד, כי חלק גדול מלימודי העיצוב מתרחשים במכללות פרטיות בעלות שנתית של 25,000 עד 38,000 שקל. שילוב של עלות גבוהה ותשואה נמוכה הוא ההחלטה הפיננסית הקשה ביותר בכל טבלת הבחירה, וזה לא אומר שהיא שגויה, זה אומר שהיא נעשית מסיבות שאינן כלכליות.

ובאמצע: מדעים ביולוגיים, חקלאות ומדעים פיזיקליים נמצאים בקבוצה שקטה עם קצב עלייה של 10.2% עד 10.6% בשנה, יותר מכפול מקצב החינוך ומדעי הרוח. אלה תחומים שלא מופיעים בשום כותרת על שכר גבוה, אבל הם מטפסים בעקביות. חלק גדול מהעלייה הזאת מגיע ממי שממשיך לתואר שני או שלישי, ולכן היא לא בהכרח תשואה של התואר הראשון לבדו.

וגם: ההנדסה, ולא מדעי המחשב, היא זו שהכפילה את השכר בצורה הנקייה ביותר, פי 2.0 בדיוק. מדעי המחשב מתחילים גבוה ולכן היחס שלהם נמוך יותר, למרות שבשקלים הם הרוויחו את התוספת הגדולה בכל המשק.

כמה זה עולה, ומה באמת מחיר הכניסה

בשנת הלימודים תשפ״ו, שכר הלימוד השנתי לתואר ראשון במוסדות המתוקצבים על ידי המדינה עומד על 12,017 שקל. זה התעריף באוניברסיטאות העברית, תל אביב, חיפה, בר אילן ואריאל, וגם במכללות אקדמיות ציבוריות רבות. הטכניון גובה 16,239 שקל בתעריף המלא ו-12,017 בתעריף המופחת.

מעבר לקו הזה המחירים משתנים בסדר גודל. אוניברסיטת רייכמן גובה בין 49,700 ל-50,800 שקל לשנה, תלוי בתוכנית. מכללות פרטיות אחרות נעות סביב 35,000 עד 42,000 שקל לשנה. בתחומים ספציפיים הטווח רחב עוד יותר: לימודי עיצוב, מדיה ואדריכלות במוסדות פרטיים נעים בין 25,000 ל-38,000 שקל לשנה.

מסלול	שכר לימוד לשנה	שלוש שנות תואר
מוסד מתוקצב, תעריף רגיל	12,017 ש"ח	36,051 ש"ח
טכניון, תעריף מלא	16,239 ש"ח	48,717 ש"ח
מכללה פרטית, טווח נפוץ	35,000 עד 42,000 ש"ח	105,000 עד 126,000 ש"ח
אוניברסיטת רייכמן	49,700 עד 50,800 ש"ח	149,100 עד 152,400 ש"ח

אבל שכר הלימוד הוא הרכיב הקטן. אליו מצטרפים דמי הרשמה חד פעמיים של 400 עד 550 שקל, תשלומי אבטחה ואגודת סטודנטים של 350 עד 700 שקל בשנה, וחומרי לימוד וספרים בעלות של 1,200 עד 3,500 שקל בשנה. מי שעובר לגור ליד המוסד מוסיף 12,000 עד 42,000 שקל בשנה על מגורים.

הרכיב הגדול באמת הוא ההכנסה שלא הרווחתם. משרה מלאה בתפקיד אדמיניסטרטיבי מתחיל בישראל בינואר 2026 מניבה כ-8,000 עד 11,000 שקל ברוטו בחודש, לפי טבלאות השכר של מנפאואר. שלוש שנים של עבודה כזאת במקום לימודים הן בין 288,000 ל-396,000 שקל ברוטו שלא נכנסו. גם אם סטודנט עובד חצי משרה במקביל, מחצית מהסכום הזה נשארת על השולחן.

מכאן החישוב מתבהר. בוגר של מוסד מתוקצב שנכנס לתחום עם שכר פתיחה של 13,600 שקל, כמו הנדסה, מכסה את 36 אלף השקלים של שכר הלימוד בתוך פחות משנה של פער שכר מול חסר תואר. בוגר מכללה פרטית בעיצוב, שמשלם 126 אלף ומתחיל ב-6,800, נמצא בסיפור אחר לגמרי.

הפער בין מוסדות באותו תחום: כמה ממנו אמיתי

משרד העבודה פרסם מאגר שמצליב את בוגרי המוסדות עם נתוני שכר, ובחתך של חמש עד שש שנים לאחר סיום התואר לבוגרי המחזורים 2016 ו-2017, נמדד בשנת 2022. הנה שני חתכים ממנו.

בוגרי מדעי המחשב, מוסד	שכר חודשי ממוצע
האוניברסיטה הפתוחה	47,100 ש"ח
הטכניון	42,700 ש"ח
אוניברסיטת תל אביב	41,600 ש"ח
האוניברסיטה העברית	40,100 ש"ח

בוגרי ביולוגיה, מוסד	שכר חודשי ממוצע
האוניברסיטה הפתוחה	16,000 ש"ח
אוניברסיטת תל אביב	14,700 ש"ח
אוניברסיטת בר אילן	13,900 ש"ח
האוניברסיטה העברית	13,400 ש"ח
אוניברסיטת בן גוריון	13,400 ש"ח

המספר שקופץ לעין הוא האוניברסיטה הפתוחה בראש שתי הרשימות. הפרשנות המתבקשת, שהפתוחה מלמדת טוב יותר מהטכניון, כמעט בוודאות שגויה. סטודנט בפתוחה לומד בדרך כלל תוך כדי עבודה במשרה מלאה, ולוקח לו שש עד שבע שנים לסיים. כשמודדים אותו חמש שנים אחרי התואר, יש לו כבר עשור ויותר של ותק תעסוקתי. הטכניוניסט באותה נקודה הוא בן 27 עם חמש שנות ניסיון.

יש עוד סיבה לא למהר. מבין מי שהתחילו ללמוד בפתוחה ב-2014, רק 49% סיימו תואר; במחזור 2015 השיעור עמד על 45%, ובמחזור 2016 על 41%. השכר הגבוה נמדד רק על מי שסיימו, וזו קבוצה שנבחרה בקפידה על ידי המציאות.

המחקר הרציני ביותר שנעשה בישראל על השאלה הזאת ניסה לנטרל בדיוק את ההטיה הזאת. מחקר של אחדות, גוטמן, זוסמן, ליפשיץ ומיין, שפורסם ב-2019 ובחן ילידי 1975 עד 1985 בשנים 2008 עד 2015, מצא שאחרי פיקוח על יכולות קוגניטיביות, רקע משפחתי ומאפיינים אישיים, השכר השנתי ברוטו של בוגרי אוניברסיטאות היה גבוה בסדר גודל של 10% משכר בוגרי מכללות ציבוריות, ובוגרי מכללות פרטיות השתכרו כ-7% יותר מבוגרי המכללות הציבוריות.

יש עוד סתירה לכאורה שכדאי ליישב. הלמ״ס אומרת שבוגר מדעי המחשב משתכר בממוצע 31,400 שקל תשע שנים אחרי התואר, ומאגר משרד העבודה מראה 40,100 עד 47,100 שקל כבר אחרי חמש עד שש שנים. שני המספרים נכונים, והם פשוט מודדים קבוצות שונות. החתך של הלמ״ס כולל את כל בוגרי מתמטיקה, סטטיסטיקה ומדעי המחשב מכל המוסדות בארץ, לרבות מכללות ותוכניות משולבות. החתך של משרד העבודה מציג ארבעה מוסדות מחקר מובילים בלבד. ההפרש בין 31 אלף ל-42 אלף הוא בדיוק המחיר של השאלה "איפה למדת", ובעיקר "מי התקבל לשם".

עשרה אחוזים זה לא אפס, אבל זה לא הפער שרואים בטבלאות הגולמיות. רוב מה שנראה כמו "יתרון מוסדי" הוא בעצם היתרון של מי שהתקבל למוסד. בתחומים ספציפיים התמונה משתנה: בהנדסת חשמל ובמדעי המחשב האוניברסיטאות שמרו על פרמיה, ובמנהל עסקים דווקא המכללות הפרטיות הובילו.

לאן זה הולך: מה קורה עכשיו בשוק ובאקדמיה

נתוני 2019 מתארים מבנה. נתוני 2026 מתארים מחיר. שני הדברים לא זהים.

השכר הממוצע ברוטו למשרת שכיר במרץ 2026 עמד על 15,979 שקל, לעומת 14,657 שקל במרץ 2025. הזינוק הזה מנופח מעט: הוא הושפע ממענקים חד פעמיים בהייטק ומעובדים שהוצאו לחל״ת, שיציאתם מהסטטיסטיקה מעלה את הממוצע של מי שנשאר. בהייטק עצמו השכר הממוצע עמד על 35,619 שקל בפברואר 2026, עלייה של 6.1% בשנה.

שוק העבודה הישראלי בקיץ 2026 הדוק מאוד. שיעור האבטלה במאי 2026 היה 2.8%, ירידה מ-3.0% באפריל, עם 2.4% במחוזות תל אביב והמרכז ו-4.1% בירושלים. במשק היו 137,535 משרות פנויות, כ-4.20% מכלל המשרות. פיתוח תוכנה והנדסה מובילים עם למעלה מ-17,000 משרות פתוחות, מכירות ופיתוח עסקי עם יותר מ-11,000, ופיננסים, אדמיניסטרציה וניהול עם כ-5,800. ההייטק מעסיק כ-420 אלף עובדים, כ-11.4% מכלל השכירים.

סקר צפי התעסוקה של מנפאואר לרבעון השלישי של 2026 עומד על 26% נטו בישראל, ירידה של שלוש נקודות מהרבעון הקודם אבל עלייה של תשע נקודות לעומת אותו רבעון ב-2025. במילים אחרות, גיוסים נמשכים, בקצב מעט מתון מהשיא.

ובאקדמיה עצמה הכיוונים כבר השתנו. בשנת הלימודים תשפ״ו לומדים במוסדות להשכלה גבוהה 336,346 סטודנטים, גידול של 0.6% בלבד, וגידול של 0.4% בשנה א׳ לתואר ראשון. שני מספרים בתוך הקיפאון הזה מספרים את הסיפור:

• רפואה מזנקת. 1,448 סטודנטים חדשים בשנה א׳ ברפואה, עלייה של 14% בשנה אחת, והכפלה מול כ-700 בלבד בשנת 2016. רפואה נשארת התחום התחרותי ביותר, ביחס של מתקבל אחד לכל 2.6 מועמדים.
• מדעי המחשב מתכווצים. 6,219 סטודנטים בתשפ״ה, ירידה של 14% מהשיא של 7,277 בתשפ״ד. הנדסת חשמל, לעומת זאת, נשארה יציבה סביב 4,400.

הנקודה המעשית: מדעי המחשב מתכווצים באקדמיה בדיוק כשיש בשוק יותר מ-17,000 משרות פתוחות בפיתוח תוכנה. מי שנכנס עכשיו נכנס למחזור עם פחות מתחרים מהמחזור שקדם לו. ורפואה, שהיא כבר התחום עם קצב עליית השכר הגבוה במשק, מכפילה את מספר הבוגרים שלה תוך עשור, מה שיעצב מחדש את התחרות על ההתמחויות המבוקשות בסוף שנות העשרים.

כדאי לזכור שהתנודות האלה כבר קרו בעבר לכיוון ההפוך. בעשור שקדם ל-2019, מספר הסטודנטים במדעי הרוח ירד ב-25%, מ-14,200 ל-10,700, ומספר הלומדים משפטים ירד ב-24%. באותן שנים ההנדסה עלתה ב-12% ועברה לראשונה את רף 35,000 הסטודנטים, ומתמטיקה, מדעי המחשב וסטטיסטיקה זינקו ב-29%, מ-13,000 ל-16,800. הבחירה של המחזור שלכם מגיבה לשוק של לפני שלוש שנים, לא לשוק שתפגשו בעוד ארבע.

ומה אם אתם כבר בשוק העבודה

למי ששוקל הסבה בגיל 30 או 40, החשבון שונה. שנות ההכנסה שהוחמצו שוות הרבה יותר, כי השכר הנוכחי גבוה משכר של בן 18, וכל שנת לימודים גורעת שנה מהתקופה שבה אפשר להחזיר את ההשקעה. מנגד, המספרים של מרכז טאוב מראים שגם המסלול הקצר משתלם: תעודה מקצועית לא אקדמית העניקה פרמיית שכר של 26% ביחס למי שלא סיים תיכון, לעומת 45% לתואר ראשון. במילים אחרות, יותר מחצי מהערך של התואר מושג במסלול שאורך שנה או שנתיים במקום שלוש עד ארבע.

ההקשר של 2026 מחזק את זה. עם 137,535 משרות פנויות ושיעור אבטלה של 2.8%, מעסיקים מגייסים אנשים עם ניסיון בענף אחד ומיומנות חדשה, ולא רק בוגרים טריים. מי שמצליב את הוותק שכבר צבר עם הכשרה ממוקדת נמצא בעמדה שונה לגמרי מבוגר תואר בן 24 שמתחיל מאפס.

מה המספרים האלה לא אומרים לכם

הם לא אומרים לכם כמה תרוויחו אתם. הפער בתוך תחום גדול מהפער בין תחומים. בין בוגר מדעי המחשב בעשירון העליון לבוגר מדעי המחשב בעשירון התחתון יש פער גדול יותר מהפער בין ממוצע מדעי המחשב לממוצע החינוך.

הם לא מתקנים לפערי מגדר, והפערים האלה עצומים. תשע שנים אחרי התואר, השכר הממוצע של בוגרות תואר ראשון בכל התחומים עמד על 13,700 שקל, כ-58% מהשכר הממוצע של הגברים, 23,800 שקל. בשנת קבלת התואר הפער נע בין 18% בהנדסה ואדריכלות ל-37% במדעי הרוח הכלליים. תשע שנים אחרי הוא נע בין 15% ברפואה ל-47% במשפטים. שיעור העלייה השנתי בשכר לנשים היה 5.7% בממוצע לעומת 6.7% לגברים. רפואה היא התחום היחיד שבו קצב הצמיחה של הנשים היה גבוה מזה של הגברים, 24.8% לעומת 23.4%. אישה שבוחרת משפטים צריכה להסתכל על עמודה אחרת בטבלה מזו שגבר מסתכל עליה.

הם לא מודדים את ההסתברות שתעבדו במקצוע. בארצות הברית, שם המדידה הזאת שיטתית יותר, שיעור הבוגרים המועסקים בתפקיד שאינו דורש תואר עומד על 67% בקרימינולוגיה, 62.3% באמנויות הבמה ו-56.5% במדעי הרוח, לעומת 9.7% בסיעוד ו-16% בחינוך. בוגר שמועסק בתפקיד תואם משתכר 88% מעל בוגר תיכון; בוגר שמועסק בתפקיד לא תואם משתכר רק 25% מעל בוגר תיכון. התואר לא נעלם, אבל רוב הערך שלו נעלם.

הם לא מודדים את מה שקורה אחרי התואר הראשון. מחקר של מרכז טאוב בחן את התשואה להשכלה בישראל ומצא שנכון ל-2017 ו-2018, תואר ראשון העניק פרמיית שכר של 45% ביחס למי שלא סיים תיכון, תואר שני 61% ודוקטורט 90%. השינוי המשמעותי לאורך הזמן היה דווקא בתארים המתקדמים: הפרמיה על תואר שני ביחס לבעלי תואר ראשון עלתה מ-7% ב-1995 ל-16% ב-2017, ועל דוקטורט מ-2% שלילי ל-29%. במקביל, תעודת בגרות לבדה איבדה כמעט את כל הפרמיה שלה.

והם לא מודדים את מי שנשר. כל טבלת שכר בוגרים מודדת בוגרים. מי שהתחיל ולא סיים משלם את שכר הלימוד ואת שנות ההכנסה שהוחמצו, ומקבל את הפרמיה של מי שלא למד. זה הסיכון האמיתי, וכמעט אף טבלה לא מתמחרת אותו.