לנשום יער: האם הטבע יכול לרפא את נפשם של הלוחמים שחזרו מהמלחמה?

בין הרעש לשקט – חיפוש אחר ריפוי

בין הדממה שמגיעה אחרי אזעקות ובין השקט הלא נעים של הלילה, אלפי לוחמים שחזרו מהחזית בעזה מחפשים כעת את עצמם מחדש. הם נושמים, אבל לא באמת נרגעים. נרדמים, אך קמים בבהלה. השדה נשאר מאחור אך הוא נשאר גם בפנים. אחרי חודשים ארוכים של לחימה, רבים מהם נושאים עימם לא רק צלקות פיזיות אלא גם פצעים שאינם נראים.
בעוד המערכת הרפואית נאבקת לספק מענה נפשי ראוי, צצים בשנים האחרונות רעיונות טיפול חדשים, פשוטים כמעט עד כדי תמיהה. אחד מהם, שצבר תאוצה בעולם בעקבות מחקר שפורסם לאחרונה בארצות הברית, הוא תרפיית יער: שיטה טיפולית שמזמינה את המטופל לצעוד לאט, להקשיב, להריח, לגעת, ולתת לטבע לרפא.

שורשים של שלווה

המחקר החדש, שפורסם השנה בכתב העת Journal of Veterans Studies, בדק קבוצת ותיקי צבא אמריקאים המתמודדים עם פוסט טראומה. לאחר יום אחד של הליכה מודעת ביער, תהליך מובנה הכולל תרגילי נשימה, חיבור חושי לטבע וטקס תה מסורתי, המשתתפים דיווחו על ירידה משמעותית בתחושות חרדה, דיכאון וכעס, ועל עלייה בתחושת החיות והסיפוק מהחיים.
אבל מעבר למספרים, הסיפור הוא אנושי. המחקר נוגע בעומק הצורך של האדם למצוא מחדש את מקומו בעולם אחרי שחווה את הצד האפל שלו. כשהמערכת הנפשית מתפרקת, היער – אותו מרחב חי ונושם – הופך למעין מראה רגועה, לא שופטת, שמחזירה בהדרגה את תחושת הקשר והביטחון.

הטבע כחדר טיפולים פתוח

האם אפשר ליישם גישה כזו כאן, בישראל, דווקא עכשיו? מומחים לבריאות הנפש סבורים שכן. ד"ר ליאת רז, פסיכולוגית קלינית וחוקרת טראומה, אומרת: "אנחנו יודעים שטבע משפיע על מערכת העצבים. חשיפה לעצים, אור שמש, ריחות אדמה – כל אלה מפעילים את מערכת הפרה-סימפתטית שמרגיעה את הגוף. אחרי תקופה ארוכה של דריכות מתמדת, זו בדיוק המערכת שאנחנו צריכים להפעיל."
במילים אחרות, תרפיית היער אינה רק טיול. היא מעין טקס מודרני של שיבה הביתה – אל הגוף, אל הנשימה, אל שקט פנימי. בישראל כבר החלו לצוץ יוזמות ראשונות בכיוון הזה. מדריכי יער מוסמכים מציעים סדנאות לחיילים משוחררים, מטפלים משלבים הליכות טיפוליות ביערות הכרמל או בהרי ירושלים, ועמותות לוקחות קבוצות לוחמים לשבועות של שיקום בטבע.

הלוחמים החדשים של השקט

"בהתחלה זה הרגיש לי מוזר", מספר איתן, קצין מילואים שחזר מהקרבות בצפון הרצועה. "אמרו לי פשוט ללכת לאט, לשים לב לרוח. אני רגיל לפקודות, לפעולות, לא לרוח. אבל אחרי כמה דקות זה קרה – הגוף נרגע, פתאום שמעתי את עצמי."
סיפורים כמו שלו הולכים ומתרבים. חלקם מגיעים ממסגרות טיפוליות, חלקם לגמרי ספונטניים. יש שחוזרים לקיבוץ ומתחילים לעבוד בגינה, אחרים יוצאים לבד לשמורות ומדליקים מדורה בשקט. מה שמאחד את כולם הוא תחושת ההקלה שמגיעה כשמפסיקים להילחם – אפילו לרגע אחד – ומתחילים פשוט להיות.

בין טראומה לשורש

פוסט טראומה אינה רק זיכרון של אירוע קשה; היא שינוי עמוק במערכת החושים. הקולות, הריחות, התחושות – כל אלה עלולים להפוך לאויבים. תרפיית היער מנסה להפוך את היוצרות: היא מזמינה את החושים להיות שוב מקור של עונג וביטחון.
"כשאתה מריח עלים אחרי הגשם, אתה לומד מחדש שהעולם לא תמיד מסוכן," אומרת ד"ר רז. "כשאתה שומע את הרוח ומבין שאין יריות, משהו במוח מתארגן מחדש."
לפי עקרונות השיטה, ההליכה ביער אינה נועדה "לשכוח" את החוויה הטראומטית, אלא להפוך אותה לחלק ממארג רחב יותר של חיים. במקום שהזיכרון ישלוט באדם, האדם לומד להתקיים איתו – כמו עץ שחי לצד הצלקת שבקליפתו.

בין טיפול רפואי לריפוי קיומי

השאלה המעניינת אינה רק האם השיטה עובדת אלא מה היא מייצגת. בעולם שבו טיפול נפשי נעשה פעמים רבות דרך מסכים, תרפיית היער מציעה חזרה לפשטות. אין בה טכנולוגיה, אין בה קליניקה. רק מרחב פתוח, נשימה ומדריך שמזכיר לאנשים להאט.
היא אינה באה להחליף טיפול פסיכולוגי קלאסי, אלא להוסיף רובד של חוויה ישירה לגוף ולנפש. ואולי דווקא כאן טמון כוחה: בטיפול שאינו מדבר על הכאב אלא מאפשר לו להתפוגג לאיטו בתוך מרחב גדול יותר.

היער כחלק מתהליך לאומי

אם יש רגע שבו ישראל זקוקה לחיבור מחודש לטבע – זהו הרגע הזה. אחרי חודשים של מתח, אובדן ואלימות, ייתכן שהריפוי לא יגיע רק דרך חדרי טיפול או מערכות בריאות, אלא גם דרך השבילים הירוקים שמחכים במרחק נסיעה קצרה מהעיר.
החיבור הזה לטבע עשוי להפוך גם לגשר חברתי. בטבע, הדרגות מתבטלות, האגו נעלם. אנשים יושבים יחד סביב מדורה ומדברים בגובה העיניים. אפשר לדמיין בעתיד תוכניות שיקום שבהן חיילים, אזרחים ומתנדבים יושבים יחד ביער, שותקים או מדברים.. ומתחילים לבנות מחדש את הקול הפנימי שנעלם.

שורשים חדשים אחרי המלחמה

היער אינו מקום בריחה, אלא מקום שיבה. הוא מאפשר לאדם להזכיר לעצמו שהוא חלק ממערכת גדולה יותר, שגם אחרי חורבן – יש חיים. אולי זו הסיבה שתרפיית היער זוכה כעת לתשומת לב דווקא בזמנים של שבר. היא לא מבטיחה פתרונות קסם, אך היא מציעה משהו פשוט ואנושי: להאט, להקשיב, ולתת לאדמה להחזיק אותך.
בעולם שמדבר בקול רם על חוסן, ייתכן שהחוסן האמיתי מתחיל דווקא בשקט. אולי זה הרגע שבו הלוחמים שלנו, אלה שחזרו מהחזית, צריכים לא פקודות חדשות אלא שביל מוצל, קולות ציפורים, ונשימה אחת עמוקה ביער.