מי באמת שולט בשפה המדעית?
כשמדברים על מדע, מדמיינים עובדות, מחקר, היגיון ודיוק. אבל יש מרכיב אחד שרובנו לא עוצרים לחשוב עליו: באיזו שפה כל זה קורה. בפועל, כמעט כל המאמרים המדעיים שמתפרסמים בעולם נכתבים באנגלית. זו כבר לא רק בחירה נוחה לתקשורת בינלאומית, אלא הפכה לדרישת סף שאי אפשר בלעדיה. המשמעות ברורה: אם אתה לא כותב אנגלית ברמה גבוהה, אתה נשאר מאחור, לא משנה עד כמה המחקר שלך טוב.
השפה האנגלית הפכה לשער הכניסה לעולם המדע, והיא מכתיבה את כללי המשחק. חוקרים ממדינות שאנגלית אינה שפת האם שלהם צריכים להשקיע מאמצים גדולים פי כמה כדי לנסח מאמר ברמה ש Editorial board של כתב עת יחשיב לראויה. לפעמים הם נאלצים לשלם לעורכי שפה מקצועיים, לשכתב שוב ושוב, או לחפש עזרה מבחוץ רק כדי שלא יידחו בגלל ניסוח לא מושלם. כל זה קורה עוד לפני שמסתכלים בכלל על התוכן של המחקר עצמו.
עבור מדענים ממדינות דוברות אנגלית, הנושא הזה כמעט שקוף. עבור אחרים, זו משוכה של ממש. הם לא רק צריכים להוכיח את עצמם ברמה המדעית, אלא גם לעבור מבחן סגנון. זה יוצר תחושת נחיתות, מרחיק אנשים טובים מהמגרש, וגורם לכך שקולות חשובים נשארים מחוץ לדיון המדעי הגלובלי. במקרים מסוימים, מחקרים שלא נכתבו באנגלית פשוט לא מצוטטים, לא מופיעים בסקירות, ולא נחשבים חלק מה"שיחה" העולמית.
כשהאנגלית שולטת, היא גם מדירה. זו לא החלטה מודעת של מישהו בודד, אלא מבנה שלם שנוצר לאורך שנים. השאלה היא האם נוכל להכיר בזה, ולחשוב מחדש איך מדע בינלאומי באמת צריך להיראות. האם שפה אחת יכולה להמשיך לשלוט בכל הידע האנושי, או שהגיע הזמן לאפשר גם לאחרות להישמע?
האם יש חוסר שוויון בעולם המחקר?
במבט ראשון, נראה שעולם המחקר פועל על פי עקרונות של הוגנות, אובייקטיביות ודיון ענייני. אך כשבוחנים את המציאות מקרוב, מתברר שמאחורי הקלעים פועלים גם מנגנונים סמויים של אי שוויון. אחד המרכזיים שבהם הוא מחסום השפה. חוקרים שאנגלית אינה שפת האם שלהם סובלים מיחס שונה בתהליך הפרסום המדעי. לעיתים הם מקבלים הערות על ניסוח עוד לפני שמתייחסים למהות המחקר, ולעיתים הם נדחים בלי שמישהו באמת קרא את מה שכתבו לעומק.
מחקרים שנערכו בשנים האחרונות מצביעים על תופעה מדאיגה: כתבי יד שנכתבו על ידי חוקרים דוברי אנגלית כשפת אם מקבלים יותר פעמים הערות חיוביות, ומוזמנים לעבור תיקונים ולהישלח שוב. לעומתם, חוקרים אחרים חווים יחס מחמיר יותר, גם כשאיכות המחקר שלהם אינה נופלת. במקרים שבהם מוסתר שמו של הכותב מפני הסוקרים, הפער הזה כמעט נעלם לחלוטין. זו עדות ברורה לכך שההטיה אינה נובעת רק מהטקסט, אלא גם מזהות הכותב והשפה שבה בחר.
התוצאה היא מערכת שמתגמלת את מי שיש לו יתרון מובנה, ומקשה על מי שמגיע מרקע שונה. הבעיה הזו אינה מוגבלת רק לפרסום מאמרים. היא משפיעה גם על סיכויי קבלה לכנסים, על אפשרות לשיתופי פעולה בינלאומיים, על גיוס תקציבים ועל פיתוח קריירה אקדמית בכלל. במילים פשוטות, חוקרים מוכשרים נותרים מחוץ למעגל ההשפעה רק כי הם לא כותבים כמו שצריך, לפי הסטנדרט הלא רשמי שקבעה האנגלית.
שאלת השוויון בשפה המדעית היא לא שאלה של סגנון אלא של צדק. אם העולם באמת רוצה ליהנות מהידע שמגיע ממגוון קולות ותרבויות, הוא לא יכול להרשות לעצמו להסתמך רק על קול אחד. כדי שמדע יהיה באמת בינלאומי, הוא חייב לאפשר גישה שווה לכל מי שיש לו רעיון חשוב, ולא רק למי שיודע לנסח אותו נכון באנגלית.
האם הבינה המלאכותית תוכל לתקן את העוול?
בשנים האחרונות חלה התקדמות מרשימה בכלים טכנולוגיים שמסוגלים להבין טקסטים, לתרגם אותם ולנסחם מחדש ברמה גבוהה במיוחד. מערכות מבוססות בינה מלאכותית כמו ChatGPT, Google Translate בגרסתו המתקדמת ו־DeepL מאפשרות היום תרגום כמעט מיידי של טקסטים מדעיים, עריכה לשונית אקדמית, ולעיתים גם שיפור הניסוח כך שהרעיונות יוצגו באופן ברור, מדויק ומשכנע. כלים אלה עשויים לשנות את הדרך שבה חוקרים שאינם דוברי אנגלית שוטפת ניגשים לתהליך הפרסום.
האפשרות להשתמש בטכנולוגיה שמצמצמת את פערי השפה יוצרת תחושת תקווה. חוקרים שבעבר נתקלו בדחיות בגלל ניסוח לא מושלם יכולים כעת להיעזר בכלים חכמים שיציגו את עבודתם בצורה בהירה ונגישה יותר. כך מתקרבת המערכת להערכת תוכן המחקר עצמו, במקום להתרכז רק באיך שהוא כתוב. אבל לצד ההזדמנות הזו עולות גם שאלות חדשות. האם הכלים הללו באמת זמינים לכולם? האם השימוש בהם יתקבל כלגיטימי, או שייתפס כתחבולה טכנית? והאם הפתרון הזה באמת עונה על שורש הבעיה?
מעבר לכך, קיימת גם דאגה שהתלות בטכנולוגיה תיצור פערים חדשים. חוקרים שאין ברשותם גישה לגרסאות מתקדמות של הכלים, או שאין להם ידע מספק בשימוש בהם, עלולים להישאר מאחור פעם נוספת. בנוסף, ייתכן ששימוש גורף בכלים אוטומטיים יוביל לאחידות יתר, שתטשטש את הסגנון האישי והתרבותי של הכותבים, ותחליף את הגיוון האמיתי באחידות מלאכותית.
אין ספק שהטכנולוגיה מספקת הזדמנות לשיפור, אך היא איננה פתרון קסם. שינוי אמיתי דורש גם שינוי גישה עמוק במערכת כולה: קבלה של סגנונות כתיבה שונים, פתיחות לשפות מגוונות, והבנה שלא כל רעיון חשוב חייב להישמע בדיוק באותו אופן. הבינה המלאכותית יכולה להיות כלי משמעותי בדרך לשם, אבל היא לא תחליף להקשבה אנושית אמיתית.
