מאגר השמות של יד ושם חצה את רף חמישה מיליון שמות מזוהים של נרצחי השואה, מתוכם כ-2.8 מיליון שהגיעו מדפי עד שמילאו בני משפחה. ארכיון המדינה העלה לאתר שלו את רשימות העולים משנת 1919 ועד 1975, עם שם משפחה ושם פרטי, גיל, מקצוע, ארץ מוצא וכתובת הקרובים בארץ. MyHeritage פרסמה 1.7 מיליון רשומות עלייה מהשנים 1919 עד 1939, שנלקחו מארכיון המדינה, וזמינות לצפייה בחינם בלי הרשמה.
מי שניסה לחקור את מוצא המשפחה לפני עשור והתייאש מול טפסים ותורים, יגלה מציאות אחרת. חלק גדול מהעבודה שפעם דרשה נסיעות לירושלים נעשה היום מהסלון. חלק אחר עדיין דורש להרים טלפון ולהגיע פיזית, וגם זה בסדר. מה שהשתנה הוא שאתם כבר יודעים מראש לאן להגיע ובשביל מה.
קודם כל הראיון בבית, ורק אחר כך המחשב
הטעות הנפוצה היא לפתוח מנוע חיפוש עם שם משפחה ושתי שנים משוערות. זה מייצר אלפי תוצאות חסרות משמעות. המידע היקר ביותר נמצא אצל האנשים המבוגרים במשפחה, והוא נעלם מהר.
שבו עם הדוד או הדודה עם מכשיר מקליט. אל תסתפקו בסיפורים, בקשו פרטים שאפשר לחפש לפיהם: איך נקראה העיירה בפי המשפחה ולא איך היא נקראת היום, מה היה השם המקורי לפני העברות, איך קראו לאבא ולאמא של סבא, כמה אחים היו ומה שמותיהם, באיזו שנה בערך עלו, מאיזה נמל יצאו ובאיזה נמל נחתו, ואיפה גרו בשנה הראשונה בארץ.
במקביל, סרקו את מה שיש בבית. תעודת עולה, תעודת זהות מנדטורית, כתובה, פנקס חבר בהסתדרות, מכתבים ומעטפות עם כתובות, וגב של תמונות. הרבה תמונות ישנות נושאות בגב חותמת של צלם עם שם עיר. זה לבדו יכול להצביע על מקום מגורים בשנה מסוימת.
שבעה פרטים שכדאי להשיג לפני החיפוש
1. שם משפחה מקורי, בכל הכתיבים שהמשפחה זוכרת.
2. שם פרטי בעברית וביידיש או בשפת המקור.
3. שנת לידה משוערת, בטווח של חמש שנים לכל היותר.
4. שם העיירה או העיר, כולל ההגייה המשפחתית.
5. שנת העלייה, ורצוי גם החודש.
6. שמות ההורים והאחים.
7. כתובת ראשונה בארץ, גם אם זו מעברה או אוהל.
ארכיון המדינה: הבסיס לכל חיפוש ישראלי
הקטלוג נמצא ב-catalog.archives.gov.il והחיפוש בו חינם. יש שם כלל תפעולי שחוסך המון תסכול: בחיפוש של שתי מילים ומעלה מוסיפים סימן פלוס לפני כל מילה. חיפוש של +נפוס +ירושלים יביא תוצאות אחרות לגמרי מחיפוש של אותן שתי מילים בלי הפלוסים.
מה שמעניין אתכם שם מתחלק לכמה שכבות. מפקד מונטיפיורי מהשנים 1839 עד 1875 רושם שם, גיל, מקום לידה, תאריך עלייה, מצב כלכלי ומקצוע, והוא נגיש גם באתר ייעודי בכתובת montefiorecensuses.org. ספרי הנפוס מהשנים 1875 עד 1918 הם מפקדי אוכלוסין עות'מאניים שנועדו למיסוי וגיוס, והם מכילים רישומי לידות ונישואין. תיקי ההתאזרחות מתקופת המנדט מונים כ-70 אלף תיקים מהשנים 1934 עד 1948, וכל אחד מהם כולל טופס פרטים אישיים עם תמונת פספורט. נוסף על אלה יש כ-300 תיקים של אוניות מעפילים שנתפסו בין 1939 ל-1947, ובהם טפסי זיהוי עם תצלומים וטביעות אצבע, וגם מדגם של תעודות נישואין וגירושין מבתי דין רבניים משנות העשרים עד הארבעים.
אם מצאתם בקטלוג תיק שעדיין לא נסרק, אפשר להגיש בקשה לסריקה. צוות הארכיון סורק, בודק לפי נהלי החשיפה ומעלה לאתר. זה לוקח זמן ולא עולה כסף.
הארכיון הציוני: מי עלה, מתי, ובאיזו אונייה
הארכיון הציוני המרכזי בירושלים, באתר zionistarchives.org.il, מחזיק כ-200 פנקסי רשימות עולים מהשנים 1919 עד 1974, מסודרים כרונולוגית לפי תאריכי הגעת האוניות והמטוסים. לצדם יושבים אוצרות פחות מוכרים: כרטסות ותיקים אישיים של מועמדים לעלייה ושל עולים, מאגר מחלקת חיפוש קרובים של הסוכנות היהודית, רשימות נוסעים של האוניות הבלתי לגליות, ופנקסי מפקד יהודי משנת 1939.
הפנקסים עצמם אינם מקוונים, אבל יש כאן פתח שרוב האנשים מפספסים. צוות הארכיון יבדוק את הפנקסים עבורכם בתנאי שתמסרו לפחות את החודש והשנה של ההגעה. כלומר, אם הראיון המשפחתי הניב "אביב 1949", אתם כבר בעסק. את הגרסאות הסרוקות אפשר לראות בחדר הקריאה של הארכיון או בארכיון המדינה בירושלים.
יד ושם: חמישה מיליון שמות, וגם מה שמסביב
המאגר המרכזי של שמות קורבנות השואה נמצא ב-collections.yadvashem.org והחיפוש בו פתוח וחינמי. מקורות המידע מגוונים: דפי עד שמילאו שורדים ובני משפחות, רשימות גירוש, מפקדי אוכלוסין, מסמכי השלטון הנאצי, חומרים ממשפטים נגד פושעים נאצים, וגם שמות שנאספו ממצבות ומלוחות זיכרון בבתי כנסת. אוסף דפי העד הוכר בשנת 2013 כמורשת עולמית של אונסק"ו.
דף עד הוא לא רק תיעוד של הנרצח. הוא מסמך על מי שמילא אותו. הוא נושא את שמו של הממלא, את כתובתו בארץ בשנה שבה מילא, את מידת הקרבה המשפחתית ולעתים את חתימתו. אנשים מוצאים שם את כתב היד של סבא שלהם משנות החמישים, ודרכו את הכתובת שממנה אפשר להמשיך לארכיון עירוני.
כשלא מוצאים בחיפוש רגיל, נסו לחפש לפי שם היישוב בלבד ולעבור על הרשימה. ברבים מהמקרים שם המשפחה נרשם בכתיב שלא היה עולה בדעתכם, ואילו שם העיירה יציב יחסית.
ארכיונים עירוניים: החומר שכמעט אף אחד לא מחפש בו
זו הקומה שהכי מוזנחת במחקר משפחתי ישראלי, ולעתים קרובות היא המפתח. הארכיון העירוני מחזיק את מה שהמשפחה שלכם כתבה לרשות: בקשות, תלונות, בקשות לפטור מארנונה, בקשות לרישיון עסק, רישום לבית ספר. מסמכים כאלה נושאים כתובת, מקצוע, מספר נפשות במשק הבית ולפעמים סיפור חיים שלם בפסקה אחת.
| ארכיון | מה יש בו | גישה |
|---|---|---|
| תל אביב יפו | עשרות אלפי פריטים מסוף המאה ה-19, מפקדים, פנקסי לידות, בקשות ותלונות, מפות, ואוסף תצלומים גדול | מאגר מקוון בכתובת infocenters.co.il/tel_share, הארכיון ברחוב אבן גבירול 69 |
| ירושלים | כ-120 אלף מכלים, מתוכם 54 אלף תיקי שימור, למעלה מ-100 אלף תצלומים ותשלילים, 38 אלף כרזות והודעות, כ-5,000 מפות, וקטעי עיתונות על ירושלים מ-1960 עד 1998 | מאגר בכתובת infocenters.co.il/jer_arc, חדר קריאה בכיכר ספרא 1 בימים א, ג, ה בין 10:00 ל-13:00, טלפון 02-6297899 |
| חיפה | הוקם ב-1977, אלפי תצלומים משנות העשרים ואילך, פרוטוקולים ותכתובות, ואוספים פרטיים של ראשי עיר, שופטים, חברי כנסת, מורים ואדריכלים | פנייה במייל shuliY@haifa.muni.il |
| ראשון לציון | 29 חטיבות של חומר מנהלי כולל מסמכי ועד המושבה משנת 1899, וכ-230 חטיבות תיעודיות של מוסדות, ארגונים, משפחות ואישים מהעליות הראשונות | כיכר המייסדים 3, פתוח א עד ה בין 9:00 ל-14:00 בתיאום מראש, טלפון 03-7470860 |
שימו לב שבארכיונים עירוניים חלים סייגי חיסיון. בירושלים למשל תקופות ההגבלה נעות בין 30 ל-70 שנה בהתאם לסוג החומר, ועל חלק מהשירותים גובים אגרה.
גנזים וארכיון צה"ל: שני מקומות שכדאי לבדוק גם אם נדמה שלא
מכון גנזים של אגודת הסופרות והסופרים הוא ארכיון הספרות העברית הגדול בעולם, ובו כ-900 אוספים אישיים של סופרים, משוררים ואנשי רוח מסוף המאה ה-19 ועד היום. הוא יושב בבית אריאלה בתל אביב, פתוח בימים א עד ד בין 8:30 ל-15:00, והקטלוג המקוון שלו זמין בכתובת infocenters.co.il/gnazim. משנת 2008 המכון מקטלג וסורק את החומר לטובת הציבור.
למה זה רלוונטי אם במשפחה שלכם אין סופרים. משום שאוספים של סופרים מלאים במכתבים של אנשים רגילים. פנייה של קורא, בקשת עזרה מעולה חדש, מכתב מארגון יוצאי עיירה. בגנזים שמור גם חומר של ניצולי שואה וסופרי יידיש, ושם צצים שמות של אנשים שמעולם לא פרסמו שורה.
ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון הוא מאגר המידע המרכזי על הפעילות הצבאית והביטחונית של המדינה, והוא מכיל הרבה מעבר לתיעוד קרבות: מסמכים בתחומי רפואה, חינוך וכלכלה, תצלומים, מפות והקלטות. אם קרוב משפחה שירת במלחמת העצמאות או בגדודי הצבא הבריטי, זה המקום שבו יימצא התיעוד. הפנייה נעשית דרך אתר משרד הביטחון בכתובת mod.gov.il, והמסלול הוא בקשת עיון מסודרת ולא חיפוש חופשי.
עיתונות היסטורית: הכלי הכי מוערך פחות מדי
ארכיון העיתונות היהודית ההיסטורית, JPRESS, הוא פרויקט משותף של הספרייה הלאומית ואוניברסיטת תל אביב, והוא פתוח לכל בחינם עם חיפוש בטקסט מלא. שם נמצאים העיתונים שעיצבו את השיח היהודי: המגיד מ-1856 עד 1903, המליץ מ-1860 עד 1904, הצפירה מ-1862 עד 1931, הלבנון מ-1863 עד 1886, חבצלת מ-1863 עד 1911, והצבי על גלגוליו האור והשקפה מ-1884 עד 1914. לצדם יש עיתונות עברית וכללית מאוחרת יותר.
מה מחפשים שם. מודעות אבל, שמכילות רשימה מלאה של קרובים בשמותיהם. הודעות על הגעת אוניות עם שמות נוסעים. מודעות חיפוש קרובים שפרסמו ניצולים בשנות הארבעים והחמישים. רשימות תורמים לקרנות, שמצרפות שם וכתובת. הודעות מטעם בתי המשפט. וגם מודעות מסחריות שמאתרות עסק משפחתי ברחוב מסוים.
הזיהוי האוטומטי של הטקסט אינו מושלם, ולכן שווה לחפש כמה כתיבים של אותו שם, לחפש שם פרטי נדיר לבד, ולסנן לפי טווח שנים ולפי עיתון מסוים במקום לחפש בכל המאגר בבת אחת. חיפוש של שם משפחה עם שם יישוב באותה שאילתה מצמצם רעש בצורה דרמטית.
כשהשם כבר לא אותו שם
גל העברות של שנות החמישים שינה עשרות אלפי שמות משפחה, ומעליו רובדו שכבות של תעתיק. רוזנברג נרשם גם כרוזנברג, גם כרוזנבערג וגם כ-Rosenberg, Rozenberg ו-Rojenberg. הפקיד ברישום שמע במבטא אחד וכתב במבטא אחר.
כמה דרכים לעקוף את זה. חפשו לפי שם פרטי נדיר בצירוף שם היישוב, בלי שם המשפחה בכלל. חפשו לפי שם נעוריה של האישה, שלרוב לא עוּברת. השתמשו בחיפוש הפונטי של JewishGen, שמבוסס על שיטת דייטש-מוקוטוף ומאתר כתיבים שלא הייתם חושבים עליהם. בדקו את המצבה בבית העלמין, שכן בעברית נהוג לרשום עליה את השם היהודי ואת שם האב, ולעתים גם את שם העיירה. ואם מצאתם רישום בחברה קדישא, בקשו את כרטיס הנפטר, שבו מופיע לרוב השם הקודם.
נקודה חשובה ברשימות העולים: השם נרשם שם כפי שהיה בעת ההגעה, לא כפי שהוא היום. זה בדיוק היתרון שלהן. רשימת העולים היא לעתים קרובות המסמך האחרון שבו מופיע השם המקורי במסמך רשמי ישראלי.
לפי איזה גל עלתה המשפחה
אופי התיעוד משתנה לחלוטין לפי התקופה וארץ המוצא, וזה קובע לאן ללכת קודם.
- עלייה שלישית עד חמישית, 1919 עד 1939: זה הטווח שכיסתה MyHeritage באוסף של 1.7 מיליון רשומות שמקורן בארכיון המדינה. כל רשומה כוללת שם העולה ובני משפחתו, ארץ מוצא, שם האונייה או המטוס, תאריך ההגעה, שמות ההורים, שמות הקרובים שהמתינו בארץ ועיר היעד. הצפייה חופשית.
- העפלה, 1934 עד 1948: למעלה מ-115 אלף איש הובאו בעיקר דרך הים. רבים נעצרו והועברו למחנות בעתלית, בלטרון ובקפריסין. תיקי האוניות בארכיון המדינה מסודרים לפי שם הספינה, כך שאם המשפחה זוכרת את השם, אתם במסלול מהיר.
- עלייה המונית, 1948 עד 1953: מפולין, מרומניה, מבולגריה, מעיראק במבצע עזרא ונחמיה, ומתימן במרבד הקסמים. כאן התיעוד מתפצל בין רשימות העולים של ארכיון המדינה, פנקסי הארכיון הציוני, ותיקי מעברות ושיכון שנמצאים בארכיונים עירוניים ובארכיון המדינה.
- צפון אפריקה, שנות החמישים והשישים: חלק ניכר מהתיעוד יושב בארכיוני הסוכנות היהודית ובארכיון הציוני, ולצדם מאגרים של ארגוני יוצאי מרוקו ותוניסיה.
לצד המקורות הישראליים יש שכבה בינלאומית שכולה חינם. JewishGen מציע יותר מארבעה מיליון רשומות הקשורות לשואה ולמעלה מ-4.2 מיליון רשומות קבורה במאגר JOWBR, בלי חברות ובלי תשלום. FamilySearch פתוח בחינם למי שפותח חשבון, אם כי חלק מהרשומות ניתנות לצפייה רק במרכזי FamilySearch ובספריות שותפות. פרויקט JRI-Poland אינדקס יותר מ-6.1 מיליון רישומי לידה, נישואין ופטירה של יהודים בשטחי פולין ההיסטוריים, והחיפוש בו חופשי. ארכיוני המדינה הפולניים מפעילים את Szukaj w Archiwach, שבו חלק מהחומר סרוק וחלק מופיע ברמת רשימה בלבד עם ציון הארכיון שמחזיק את המקור.
איך זה נראה בפועל: יעקב מלודז', 1949
נניח שזה מה שיש לכם: סבא יעקב, שם משפחה בר-און, נולד בלודז' בערך ב-1921, עלה ב-1949 דרך איטליה, ובמשפחה זוכרים שהשם המקורי היה משהו עם ברקו.
מתחילים ברשימות העולים באתר ארכיון המדינה וסורקים את 1949 לפי אונייה ותאריך. במקביל פונים לארכיון הציוני עם שנת ההגעה, כדי שיבדקו את פנקסי הרשימות. השם שעולה הוא ברקוביץ' יעקב, יליד 1921, ארץ מוצא פולין, עיר יעד תל אביב.
עכשיו יש שם מקורי, ואפשר לפתוח את מאגר השמות של יד ושם. חיפוש של ברקוביץ' בצירוף לודז' מעלה כמה דפי עד. אחד מהם מולא בשנת 1956 בידי יעקב ברקוביץ' על אחותו, ובו כתובתו באותה שנה ברחוב בתל אביב, שמות ההורים וחתימת ידו. משם יש שני חוטים: שמות ההורים, וכתובת מדויקת.
עם שמות ההורים הולכים ל-JRI-Poland ומחפשים רישום לידה בלודז' סביב 1921. הרישום נותן תאריך מדויק, שמות סבים וכתובת בעיר. עם הכתובת בתל אביב פונים לארכיון העירוני ומבקשים לבדוק תיקי בקשות ופניות מאותן שנים. ובמקביל מריצים חיפוש ב-JPRESS על שם המשפחה בשני הכתיבים בין 1949 ל-1960, שם עשויה לצוץ מודעת חיפוש קרובים או הודעת אבל שמונה עוד ארבעה שמות.
סוף התהליך: משלושה פרטים מעורפלים נבנתה שרשרת מתועדת של שלושה דורות, ורוב הדרך נעשתה בלי לשלם שקל.
איפה נגמר החינם ומתחיל התשלום
החינמי מכסה יותר ממה שרוב האנשים מנצלים. קטלוג ארכיון המדינה, כולל בקשות סריקה של תיקים שטרם עלו לאתר. מאגר השמות של יד ושם. JPRESS. אוסף רשומות העלייה של MyHeritage מ-1919 עד 1939, שפתוח לצפייה בלי הרשמה. JewishGen על כל מאגריו. FamilySearch. JRI-Poland. המאגרים המקוונים של הארכיונים העירוניים. קטלוג גנזים. וגם עצם הפנייה לארכיון הציוני שיבדוק עבורכם בפנקסים.
התשלום מתחיל בשלושה מקומות. הראשון הוא מנוי מלא ל-MyHeritage או ל-Ancestry. ב-MyHeritage המסלול החינמי מאפשר עץ של 250 אנשים, ומעליו יש מדרג מנויים שנפרד בין גודל עץ המשפחה לבין גישה למאגרי הרשומות ההיסטוריות. השני הוא אגרות של ארכיונים זרים על העתקה או סריקה של מסמך, שנעות בדרך כלל בין כמה יורו לכמה עשרות. השלישי הוא שירותים אנושיים: חוקר מקומי בפולין, ברומניה או בעיראק שילך פיזית לארכיון, ומתרגם ליידיש, לפולנית או לערבית.
הסדר הנכון פשוט. תמצו את הכול בחינם קודם. פנו לתשלום רק כשיש לכם שם מדויק, מקום מדויק ותאריך משוער, ואתם יודעים בדיוק איזה מסמך אתם מזמינים. הזמנת מסמך ממוקד באגרה של 30 יורו שווה יותר ממנוי שנתי שנרכש ביום הראשון של החיפוש, כשעדיין אין לכם מושג את מי אתם מחפשים.
ודבר אחרון על קצב. מחקר משפחתי לא נעשה בסוף שבוע. הוא נעשה בשעה בשבוע לאורך שנה, כשכל ממצא פותח שני חיפושים חדשים. תעדו כל שאילתה שהרצתם ואת התוצאה שלה, גם כשהתוצאה ריקה, כי בעוד חצי שנה תשכחו ותחזרו על אותה עבודה. ותתחילו מהראיון בבית, כי הארכיונים יחכו והאנשים לא.
