איך האלגוריתם של אפליקציות היכרויות מחליט מי תראה ומי ייעלם לך לנצח? הצצה אל מאחורי הקלעים של המנגנון שמחליט עם מי תצאי לדייט – ואולי גם עם מי תתחתני.
האלגוריתם שקובע את הגורל שלך
לכאורה, את רק מעבירה אצבע על מסך. ימינה – אם יש חיוך, כלב, אולי גם סוודר שמרמז על רגישות. שמאלה – אם מדובר בעוד חולצת טי גנרית ופתיח כמו "היי :)". אבל מתחת לפני השטח, מאחורי כל תנועה פשוטה באפליקציית היכרויות, מתרחש תהליך מתמטי מורכב, כמעט קר ומדויק, שממיין אותך ואת הבחירות שלך באופן אובססיבי.
רוב אפליקציות ההיכרויות המובילות כיום לא פשוט מציגות בפנייך אנשים רנדומליים. הן בונות עבורך "פרופיל הסתברותי" — מי את, מה את מחפשת, מה הסיכוי שתעני להודעה, ועם מי יש לך פוטנציאל של יותר מחמש דקות שיחה. האלגוריתם שואב מידע מכל פעולה קטנה שלך: כמה זמן צפית בפרופיל, האם הגבת במהירות, אפילו באיזו שעה ביום את הכי פעילה. כל זה נשמר, נמדד, ומוזן חזרה אל תוך המערכת.
אם את תוהה מדוע פתאום כולם נראים לך דומים — אותו זקן מטופח, אותן תמונות ספארי בטנזניה — זה לא מקרי. האלגוריתם מבין מה משך אותך פעם, ומכפיל את זה. אם לחצת לייק לשני מוזיקאים תוך יומיים, סביר שתראי מעכשיו רק גיטרות. את לא בוחרת, אלא נבחרת – והכול, כמובן, בשם הסיכוי לדייט המושלם.
מה את מספרת לעולם – ואיך הוא מתרגם את זה
אם חשבת שהאלגוריתם רק מתבונן על הבחירות שלך, תחשבי שוב. הוא גם קורא אותך. כל פרט שאת מכניסה לפרופיל – החל מהביוגרפיה הקצרה ועד לתמונה השישית מהטיול בנפאל – מתורגם לקוד. מערכות הבינה של האפליקציה סורקות את המילים, מזהות תחומי עניין, סגנון כתיבה, ולפעמים גם רמזים פסיכולוגיים עדינים. לא כתבת כלום? גם זה מידע – והמערכת תסיק מזה משהו עלייך, לטוב או לרע.
יש מי שלוקחים את זה רחוק יותר. אפי, סטודנט באוניברסיטת תל אביב, החליט לבדוק אם אפשר לשחק עם האלגוריתם. "הוספתי לפרופיל שורה בקטע הומוריסטי," הוא מספר, "משהו כמו: 'מתמודד בגבורה עם עבודות סמינריוניות במדעי המדינה – מחפש מישהי שתזכיר לי לשתות מים'." לטענתו, זה עבד. "זה פתאום גרם ליותר התאמות וליותר פתיחות בשיחות. אנשים זכרו את זה."
זה לא רק מה שאת אומרת – אלא איך. ניסוח בטוח, כתיבה בגוף ראשון, הומור עדין או תחושת רגש – כל אלה מאותתים למערכת שאת מישהי שמייצרת אינטראקציה. ולמי שמתקשה להבין למה אף אחת לא מגיבה לו? ייתכן שהבעיה לא בתמונות, אלא באותם שלושה משפטים יבשים בפרופיל, שנשמעים כאילו נלקחו ממכתב נלווה לקורות חיים. בסופו של דבר, את לא רק מציגה את עצמך לאנשים – את מציגה את עצמך לאלגוריתם. והוא, לעומת דייט ראשון, לא מחמיא מנימוס.
מה האלגוריתם לא סלחני לגביו
האלגוריתם אולי יודע להחמיא בשקט, אבל הוא גם נוטר טינה. בניגוד לבני אדם, שאין להם גישה למאגר נתונים של כל הטעויות שלך בדייטים, המערכת זוכרת הכול – והיא שופטת. לא ענית להודעה תוך 48 שעות? סימן לאינטראקציה נמוכה. השבת ב"לול" לשש הודעות ברצף? ירידה בדירוג התקשורת. התחלת הרבה שיחות ולא המשכת אף אחת? זו כבר נורה אדומה.
מהר מאוד, מבלי שתשימי לב, את עלולה להישאב לתוך "צל של האלגוריתם" – מצב שבו הוא מציג אותך פחות ופחות בפני משתמשים פוטנציאליים, פשוט כי ההתנהלות שלך לא עומדת בסטנדרט הסמוי של האפליקציה. המנגנון הזה, שנועד לקדם "שיחות איכותיות", הופך לחומת זכוכית בין משתמשים שלא יודעים אפילו שהם נענשו.
גם הצד השני מרגיש את זה. יותם, לדוגמה, מספר על תקופה שבה קיבל פחות ופחות התאמות. "חשבתי שזה קשור לתמונות שלי," הוא אומר, "אבל אז הבנתי שפשוט הייתי עייף, ועניתי בקצרה או לא עניתי בכלל. כשחזרתי להשקיע בתגובות, פתאום הכול נפתח מחדש."
מה שמפתיע הוא שהמערכת לא מתרשמת רק מהתוכן – אלא גם מהתזמון. מי שמגיב בשעות עקביות, נחשב יציב. מי שפעיל לפנות בוקר, נתפס לעיתים כ"אינטנסיבי מדי". בקיצור, ההתנהגות שלך נבחנת כמו דוח תנועה דיגיטלי – ובדיוק כמו במציאות, קל מאוד לצבור נקודות שליליות, הרבה לפני שמבינים שהן שם.
לא באמת רומנטיקה – סטטיסטיקה
בבסיסן, אפליקציות ההיכרויות אוהבות להציג את עצמן כמקדמות אהבה. "מצאנו בשבילך את ההתאמה המושלמת", הן מכריזות, כאילו הן קופידון עם קוד QR. אבל מאחורי כל התאמה מרגשת, אין לב פועם – יש נוסחה. הרצון לחיבור אנושי מתורגם ליחסי הקלקות, זמני תגובה, ורמת רלוונטיות סטטיסטית.
גם אם לפעמים זה עובד – ואכן זוגות רבים נפגשים ומתאהבים דרך האפליקציות – קשה להתעלם מהשאלה המטרידה שמתחת לפני השטח: האם האלגוריתם באמת עוזר לנו למצוא אהבה, או שהוא רק מנגן לנו מנגינה נעימה כדי שנמשיך לגלול? האם יש לו מטרה רגשית, או פשוט מודל עסקי?
התשובה, כמו תמיד, תלויה במבט. עבור חלק מהמשתמשים, האלגוריתם הוא ברכה – דרך נוחה, יעילה, פחות מביכה להכיר. עבור אחרים, התחושה היא של תהליך קר, מחושב, שבו משהו כל כך אישי הפך לעוד שדה נתונים. ובינתיים, במרחב הדיגיטלי הזה, שבו ביוגרפיה קצרה ואימוג'י אחד יכולים לשנות הכול, כל שנשאר זה לתהות אם באמת ראית את האדם – או רק את הצל של הנתונים שלו. או שלה. או שלך.
