כל גן יכול לקרוא לעצמו מונטסורי. מה כדאי לבדוק בביקור לפני שנרשמים?

4 דקות קריאה

בישראל אין גוף שמחליט מי רשאי לכתוב "מונטסורי" על השלט. השם אינו מוגן, אין תקן מחייב, ואין מי שבודק. בכתבה ב"כלכליסט" ב-2021 זה נאמר בפשטות: "כל אחד יכול להקים גן ולומר שהוא מונטסורי". השאלה שהורים שואלים היא אפוא איך יודעים.

עד השבוע התשובה הייתה תלויה במה שמספרים לכם בגן. עכשיו יש דרך נוספת. "המוח הסופג", הספר שבו מריה מונטסורי מתארת את הגנים שלה, יצא לראשונה בעברית, ואפשר להשוות את מה שרואים בביקור למה שהיא עצמה כתבה. עברנו על הספר ואספנו ממנו שישה דברים שאפשר לראות בעיניים בחצי שעה.

1. בני כמה הילדים בחדר

בגנים שמונטסורי מתארת ישבו יחד ילדים מגיל שלוש עד שש. זה לא היה פתרון של חוסר ברירה אלא עיקרון. היא משווה את הגן למשפחה: אם לשישה ילדים בגילים שונים מסתדרת, היא כותבת, ואם לרביעייה קורסת, מפני שכולם צריכים אותו דבר באותו רגע. בגן רב גילי הקטנים מסתכלים על הגדולים, והגדולים מסבירים לקטנים. גן שמחלק את הילדים לשנתונים, שלוש לחוד וארבע לחוד, ויתר על אחד הדברים שהיא החשיבה ביותר.

2. מה תלוי על הקיר

חפשו טבלת כוכבים, לוח מדבקות או "כיסא מחשבה". על פרסים ועונשים מונטסורי כותבת שבגנים שלה הם "נעלמו מאליהם, מפני שלא היה בהם צורך". היא ידעה שלא כל מי שנושא את שמה נוהג כך, ורשמה בעוקצנות: "כמה פעמים הוזמנתי לטקס חלוקת פרסים בבתי ספר 'מונטסוריים' כאלה!" על מה שקורה לילד שמקבל מדבקה על כל דבר כתבנו בנפרד, בפוסט על טבלאות התנהגות.

3. מה הגננת עושה כשהילדים עובדים

זה אולי הסימן הקל ביותר לזיהוי. בגן רגיל הגננת במרכז: היא מדברת, והילדים מקשיבים. אצל מונטסורי ההוראה למורות הייתה הפוכה: "אל תעשו דבר, רק הכינו לילדים את הסביבה, והם יעבדו". היא הרחיקה לכת עד כדי לקבוע ש"מורה שהוכשרה היטב (במובן הרגיל) היא המורה הגרועה ביותר לילד", מפני שהיא רגילה ללמד. בביקור שימו לב אם הגננת מסתובבת בשקט, מתיישבת ליד ילד אחד ומראה לו משהו, או עומדת מול כולם. ושימו לב גם מה היא עושה כשילד שקוע בעבודה: אם היא ניגשת לשבח אותו, היא קטעה אותו.

4. מי בוחר מה עושים עכשיו

הילדים בגנים של מונטסורי בחרו את העבודה בעצמם, ועבדו בה כמה שרצו. אין פירוש הדבר שמותר הכול. היא מביאה תשובה של ילד למבקרת ששאלה אם זה המקום שבו עושים מה שרוצים: "לא, גברתי, אנחנו לא עושים מה שאנחנו רוצים. אנחנו רוצים מה שאנחנו עושים". אם רוב הבוקר מוקדש לפעילות שכל הילדים עושים יחד לפי הוראות, מפגש ארוך, יצירה שכולם מכינים אותו דבר, זה גן רגיל עם מדפי עץ.

5. מה יש על המדפים

לא כל צעצוע מעץ הוא חומר מונטסורי. על צעצועים היא כותבת דברים קשים: "במקום האמצעים ליצור את התבונה נותנים לו בעיקר צעצועים חסרי תועלת". מה שהיא רצתה לראות בגן הוא דברים אמיתיים בגודל של ילד, שאפשר לעשות בהם משהו: למזוג, לנגב, לחתוך, לטאטא. ולצדם חומרים שנבנו כך שהילד רואה בעצמו אם טעה, בלי שמישהו יגיד לו. גלילים שנכנסים רק לחור המתאים הם הדוגמה שהיא מביאה.

6. מה קורה כשילד טועה

הקשיבו לטון. "לומר 'אתה רע' או 'אתה טיפש' פירושו להשפיל", היא כותבת. "זה עלבון, זו פגיעה, אבל זה אינו תיקון". בגן שנאמן לה אין נזיפה על טעות ואין לעג, והחומרים עצמם מראים לילד מה השתבש.

ומה הספר לא יגיד לכם

הספר מתאר את מה שמונטסורי ראתה וביקשה. הוא אינו בודק רישיון, אינו סופר כמה ילדים יש לכל איש צוות, ואינו יודע אם הגננת מתחלפת כל שלושה חודשים. את אלה בודקים בכל גן, מונטסורי או לא, וכתבנו על כך בפוסט על בחירת גן לפי נתונים. גם תעודת הכשרה מונטסורית שווה שאלה, אף שתעודה אינה מבטיחה שמה שנלמד בקורס קורה בחדר.

וכדאי לומר עוד דבר: גן יכול להיות מצוין בלי לעמוד באף אחד משישת הסעיפים, וגן יכול לעמוד בכולם ולא להתאים לילד שלכם. הרשימה אינה מודדת אם הגן טוב. היא מודדת רק אם השם שעל השלט מתאר את מה שקורה בפנים.

ועצה אחת שאינה מן הספר אלא מן ההיגיון: בקשו לבוא בבוקר רגיל, בשעה שהילדים עובדים, ולא ליום פתוח. ביום פתוח רואים את החדר. בבוקר רגיל רואים את ששת הדברים שברשימה, ובעיקר את מה שקשה לביים: אם ילד בן ארבע יכול לשבת עשרים דקות על דבר אחד שבחר בעצמו, בלי שמישהו יעמוד מעליו.