באמצע אוגוסט הנדידה כבר בעיצומה. הסיסים השחורים עזבו את ישראל עוד ביוני, להקות החסידות הראשונות כבר חוצות את בקעת הירדן, וציפורי שיר קטנות נוחתות בלילות בגינות ובחורשות אחרי טיסה של מאות קילומטרים. מי שמחכה לאוקטובר כדי להוציא את המשקפת מפספס שישה שבועות מהטובים בעונה.
ישראל יושבת על צוואר בקבוק. הרצועה שבין הים התיכון למדבר צרה מ-100 קילומטר, ומעליה עוברים בכל שנה יותר מ-500 מיליון עופות בדרכם בין אירופה ומערב אסיה לאפריקה. ממערב יש ים שקשה לחצות בלי זרמי אוויר חמים, ממזרח מדבר בלי מים ובלי מחסה. מה שנשאר באמצע הוא המסדרון הבטוח היחיד באזור, ולכן הצפיפות בשמי הארץ בספטמבר ובאוקטובר היא מהגבוהות בעולם.
הנדידה לא מתחילה בתאריך אחד
רשות הטבע והגנים מסמנת את 22 בספטמבר כפתיחה הרשמית של עונת הסתיו, אבל בשטח זה עובד אחרת. כל מין יוצא לדרך לפי השעון שלו, וההבדלים בין המינים מגיעים לחודשיים וחצי.
הראשונים לעזוב הם אוכלי החרקים המובהקים. סיסים מתחילים כבר ביוני, שרקרקים ודבורניות נעים בסוף יולי ובאוגוסט. אחריהם באות החסידות הלבנות, שהמעבר הגדול שלהן מרוכז בסוף אוגוסט ובמחצית הראשונה של ספטמבר. בנדידת האביב סופרים בישראל כחצי מיליון חסידות לבנות, וגם בסתיו מדובר במאות אלפים שעוברים בתוך שלושה עד ארבעה שבועות.
הדורסים הנודדים עוברים במקביל. עקב הדבש הוא הגל הראשון, מסוף אוגוסט ועד תחילת אוקטובר, ואחריו העיטים הגדולים. עיט חורש עובר בעיקר באוקטובר ובנובמבר, ובמרכז הצפרות באילת ספרו באחת מעונות האביב כ-13 אלף פרטים, בערך רבע מהאוכלוסייה העולמית של המין.
השקנאים מגיעים מאוחר יותר. בכל סתיו חוצים את ישראל כ-50 אלף שקנאים מצויים בדרכם לסודן, והמעבר מתפרס בעיקר על אוקטובר ונובמבר. בימים טובים חולפות מאות ולעיתים אלפי ציפורים ביום מעל מרכז הארץ.
העגורים סוגרים את העונה. הם מתחילים להגיע בתחילת אוקטובר, וההחלטה שלהם לצאת לדרך אינה תלויה במזג האוויר אלא באורך היום. ככל שהיום מתקצר הם נעים דרומה, וכשהוא מתחיל להתארך שוב הם נכנסים למנוחת החורף. בדצמבר 2025 נספרו באגמון החולה כ-20,300 עגורים שחרפו במקום.
לוח המעברים של הסתיו
| מין | שיא המעבר | איפה הכי כדאי |
|---|---|---|
| חסידה לבנה | סוף אוגוסט עד אמצע ספטמבר | בקעת הירדן, עמק בית שאן, עמק חפר |
| עקב הדבש ודורסים בינוניים | סוף אוגוסט עד תחילת אוקטובר | נבי סמואל, הקסטל, רכסי הרי יהודה |
| ציפורי שיר קטנות | ספטמבר עד נובמבר, מעבר לילי | כל אתר עם מים וצמחייה, פארק הצפרות באילת |
| שקנאי מצוי | אוקטובר ונובמבר | עמק חפר, מעיין צבי, בריכות הדגה בעמק בית שאן |
| עיט חורש ודורסים גדולים | אוקטובר ונובמבר | מכתש רמון, בורות לוץ, גן לאומי שבטה |
| עגור אפור | מאוקטובר, שיא בנובמבר ובדצמבר | אגמון החולה ועמק החולה |
| ברווזים, אנפות ועופות מים | נובמבר ואילך | נחל תנינים, עין אפק, בריכות דגים |
איפה עומדים, ובאיזו שעה
עמק החולה הוא האתר המובהק בצפון. אגמון החולה פתוח לכניסה בימים א' עד ה' בשעות 09:00 עד 16:30 ויציאה עד 18:00, בשישי מ-08:00 עד 16:00, ובשבת מ-08:00 עד 16:30. עגלות המסתור מאפשרות להתקרב ללהקות בלי להבריח אותן. סיור זריחה עולה 86 שקל למבוגר ו-65 שקל לילד ונמשך כשעה וחצי, סיור יום עולה 60 שקל למבוגר ונמשך כשעה, וסיור שקיעה עולה 65 שקל ונמשך כשעה ורבע. לצלמים יש סיור זריחה ייעודי ב-150 שקל. בחורף סיורי הזריחה והשקיעה הם המומלצים, כי אז העגורים ממריאים לשדות וחוזרים ללון.
בעמק בית שאן אפשר לצפות לאורך כל שעות היום. חסידות לבנות ושחורות, אנפות, דורסים וציפורי שיר עוברות מעל השדות ובריכות הדגה, ופארק הצפרות בכפר רופין בנוי בדיוק בשביל זה. בעמק המעיינות פרוסים כ-14 קילומטרים של שבילים שאפשר לעבור ברגל, באופניים או ברכב חשמלי.
במישור החוף שמורת נחל תנינים משלבת בריכות דגים עתיקות עם ריכוזי עופות מים, ושמורת עין אפק מספקת מגוון גדול של נודדים ומקומיים במסלול קצר ומוצל שמתאים לילדים. בריכות הדגה של מעיין צבי ושדות עמק חפר הן הנקודות הטובות בארץ למעבר השקנאים באוקטובר.
באזור ירושלים נבי סמואל והקסטל הם מצפורים לדורסים. הציפורים עוברות שם בגובה רב, ובלי משקפת רואים נקודות. עם משקפת רואים להקות של עשרות.
בדרום, רכסי הר הנגב יוצרים זרמי אוויר חמים שמושכים דואים. גן לאומי שבטה, בורות לוץ ומכתש רמון עובדים היטב בסתיו. פארק הצפרות באילת הוא תחנת התדלוק האחרונה לפני חציית 2,000 קילומטרים של מדבר, ולכן ריכוזי הציפורים שם צפופים במיוחד.
לגבי שעות: דואים כמו חסידות, שקנאים ודורסים ממתינים לזרמי אוויר חמים ולכן מתרוממים בערך משעה 09:00 ועד אמצע אחר הצהריים. ציפורי שיר נודדות בלילה ונוחתות עם אור ראשון, כך שהשעתיים שאחרי הזריחה הן החלון הטוב ביותר לצפייה בהן. עגורים ממריאים בזריחה ונוחתות בשקיעה, ואת ההמראה שומעים לפני שרואים.
יש גם צפייה שלא דורשת משקפת. רוב ציפורי השיר נודדות בלילה, ובלילות ספטמבר ואוקטובר אפשר לשמוע מעל גגות בערים קריאות קשר קצרות של להקות שעוברות בגובה. הדרך הפשוטה לתפוס את זה היא לצאת למרפסת בשעה מאוחרת, הרחק ככל האפשר מרעש תנועה, ולהקשיב שתי דקות. באזורים חשוכים יחסית, כמו יישובי הגליל והנגב, זה מורגש הרבה יותר.
שפעת העופות: איפה זה עומד לקראת העונה
העונה הקודמת באירופה הייתה חריגה. בתקופה שבין דצמבר 2025 לפברואר 2026 תועדו ביבשת 2,514 מקרים של שפעת עופות מסוג A(H5) ב-32 מדינות, מתוכם 2,108 בציפורי בר ו-406 בלולים. יותר מ-90 אחוז מההתפרצויות במשקים נגרמו מהדבקה ישירה מציפורי בר. בין מרס למאי 2026 המספרים ירדו ל-949 מקרים ב-30 מדינות, והמגמה היורדת נמשכה לאורך הקיץ.
בישראל, המקרה הראשון של עונת 2025-2026 אותר ב-5 בינואר 2026 בלהקת ברווזי רבייה בשדה יעקב שבעמק יזרעאל, כ-2,000 ברווזים בני 41 שבועות. בעונת 2024-2025 טיפלו השירותים הווטרינריים ב-16 מוקדי התפרצות במשקים מסחריים, ארבעה מהם בנהלל בלבד. סביב כל מוקד מוכרז שטח הסגר ברדיוס 10 קילומטרים עם הגבלות על תנועת עופות.
האירוע החמור ביותר שידעה ישראל התרחש בחורף 2021, כשכ-8,000 עגורים מתו באגמון החולה וכמיליון עופות משק הושמדו. מאז נבנו נהלים שמפרידים בין ריכוזי הבר לבין הלולים, וריכוז ההאכלה של העגורים משמש גם ככלי בקרה.
לגבי בני אדם, התמונה יציבה. בין פברואר ליוני 2026 דווחו בעולם 19 מקרי הדבקה בבני אדם בשש מדינות, כמעט כולם אצל אנשים שהיו במגע ישיר עם עופות משק. בישראל לא תועד עד היום ולו מקרה אחד. הערכת הסיכון של גופי הבריאות האירופיים לאוכלוסייה הכללית נותרה נמוכה, וגבוהה יותר רק למי שעובד בקרבת עופות. הדבקה מאדם לאדם לא תועדה.
שתי מגמות באירופה שינו את התמונה בשנתיים האחרונות. הראשונה היא שעופות מים נפגעו הרבה יותר מבעבר, ולא רק ציפורים שנחשבו בעבר לנשאיות שקטות. השנייה היא מעבר לא שגרתי ליונקים: בהולנד תועדה החדירה האפשרית הראשונה של הנגיף לבקר חלב בשטחי האיחוד, ובנורווגיה אותר תת-סוג A(H5N5) בדוב קוטב ובניבתן. גני חיות ומשקי חצר קטנים נכללו גם הם ברשימת הנפגעים.
מבחינת מי שיוצא לצפות בציפורים: צפייה מרחוק, גם בלהקה של אלפי עגורים, אינה מייצרת חשיפה משמעותית. מה שכן חשוב הוא לא לגעת בעופות, לא להאכיל אותם, ולהחזיק כלבים ברצועה באתרי ריכוז. מי שמגדל תרנגולות בחצר או ציפורי נוי מתבקש להכניס אותן לחלל סגור בעונת הנדידה ולמנוע מגע עם ציפורי בר.
ראיתם עוף מת או חולה בשטח
עוף חולה נראה אחרת. הוא לא בורח כשמתקרבים, הראש שמוט או מסובב, הכנפיים נגררות, וההליכה לא יציבה. ריכוז של כמה פרטים מתים באותו מקום הוא הסימן המשמעותי ביותר.
מה עושים, לפי הסדר
1. לא נוגעים ולא מזיזים. גם לא עם שקית או מקל.
2. מרחיקים ילדים וכלבים מהאזור.
3. מצלמים מרחוק ושומרים את מיקום ה-GPS של התמונה.
4. מדווחים למוקד רשות הטבע והגנים בטלפון 3639* ולשירותים הווטרינריים.
5. שוטפים ידיים בסבון, וגם אם רק חשדתם במגע, מחליפים בגדים ונעליים לפני שנכנסים הביתה.
מגדל עופות בחצר שרואה תמותה חריגה או תחלואה לא רגילה מחויב לדווח לרופא הווטרינר המחוזי מיד, גם אם מדובר במקרה בודד. במטבח, ההנחיות פשוטות: לקנות בשר, עוף וביצים רק מנקודות מכירה מוסדרות, לוודא שהביצים מסומנות וארוזות, ולאכול ביצים ובשר עוף רק אחרי בישול, אפייה או טיגון מלאים.
למה המסלולים נראים אחרת מלפני עשרים שנה
השינוי הבולט ביותר קרה מול העיניים שלנו בעמק החולה. עגורים שנהגו להמשיך לאפריקה עוצרים היום בישראל לכל החורף, בין היתר בזכות שדות התירס והסדר ההזנה שמפעילים באגמון כדי להרחיק אותם משדות החקלאים. התוצאה היא ריכוז חורפי של עשרות אלפי פרטים במקום מעבר קצר.
ההתחממות משנה את המשוואה בקצה השני של המסלול. עלייה בטמפרטורות מאריכה את מרחקי הנדידה של מינים מסוימים בכ-1,000 קילומטר לכל כיוון, כי אזורי הרבייה נודדים צפונה. בו בזמן, האביב באירופה מקדים, והציפורים מגיעות לפעמים אחרי שיא זמינות החרקים ולא לפניו.
המזון עצמו מצטמצם. באזורי חקלאות אינטנסיבית באירופה נרשמה ירידה של עד 90 אחוז במסת החרקים, וזו מכה ישירה לציפורי שיר אוכלות חרקים שתלויות בהצטיידות מהירה לפני חציית הים והמדבר. נוסף על כך, כ-25 מיליון ציפורים נהרגות בכל שנה בציד בלתי חוקי סביב אגן הים התיכון. ישראל היא כמעט המדינה היחידה באזור בלי ציד ציפורים משמעותי, וזו אחת הסיבות שהיא הפכה לתחנת מנוחה קריטית.
המידע הזה נאסף בשתי דרכים. תחנות טיבוע קבועות, בהן אילת, כפר רופין ועמק החולה, לוכדות ציפורים ברשתות עדינות, מודדות משקל ומצב גוף, מסמנות בטבעת ומשחררות בתוך דקות. במקביל פועלת מערכת מכ"ם שמזהה את עוצמת התנועה בשמים גם בלילה, ומאפשרת לראות גל נדידה מתקרב יום או יומיים מראש. שילוב של שתי השיטות הוא הסיבה שאפשר היום לדעת לא רק שהחסידות עברו, אלא כמה עברו, מתי, ובאיזה מצב גופני.
גם המפה המקומית זזה. צמצום שטחי בריכות הדגים בעשורים האחרונים הוריד נקודות עצירה מסורתיות, ובמקומן תפסו מאגרי מים חקלאיים ואתרים משוקמים כמו האגמון תפקיד מרכזי. מי שצפה בעמק חפר לפני עשרים שנה ומי שצופה שם היום רואה חלוקה אחרת של הלהקות בין האתרים.
מה קונים ומה מתקינים לפני היציאה הראשונה
המשקפת היא ההשקעה היחידה שבאמת משנה. הגודל הנפוץ לצפרות הוא 8×42 או 10×42. המספר הראשון הוא ההגדלה, השני הוא קוטר העדשה במילימטרים. 8x קלה יותר להחזקה יציבה ביד ומתאימה למתחילים ולילדים, 10x מקרבת יותר אבל רועדת יותר. משקפת סבירה למתחילים נמצאת בטווח של כמה מאות שקלים, ומתחת לזה התמונה כהה והצבעים מטושטשים.
לצפייה בעופות מים ובלהקות רחוקות על פני מים, טלסקופ שדה בהגדלה 20x עד 60x על חצובה עושה את ההבדל בין נקודה לבנה לבין שקנאי שאפשר לזהות. באתרים כמו אגמון החולה, כפר רופין ומעיין צבי זה כלי הצפייה המרכזי.
באפליקציות, Merlin Bird ID של אוניברסיטת קורנל מזהה ציפורים לפי צליל בזמן אמת וגם לפי תמונה, וזו הדרך המהירה ביותר להתחיל לזהות ציפורי שיר שנשמעות ולא נראות. eBird מנהל רשימות תצפית ומראה מה דווח לאחרונה באתר שאליו אתם נוסעים. BirdNET מתמחה בזיהוי קולי ועובד היטב גם בהקלטות ישנות. אתר הצפרות הישראלי, birds.org.il, מרכז ספירות, לוח נדידה ומכ"ם נדידה שמראה את עוצמת התנועה בשמים.
יש כמה כללי התנהגות שמשנים את איכות התצפית ואת מה שקורה לציפורים. לא מתקרבים ללהקה נחה על הקרקע, כי כל הברחה מכריחה אותה לשרוף אנרגיה שנועדה לטיסה. לא משמיעים הקלטות קול כדי למשוך ציפורים באתרי מנוחה. נשארים על השבילים המסומנים, כי דווקא השוליים הם המחסה. וברכב, נהיגה איטית עם חלון פתוח היא לעיתים קרובות מסתור טוב יותר מעמידה בחוץ, כי ציפורים מתייחסות למכונית כאל עצם ולא כאל טורף.
לבוש בגוונים ניטרליים, כובע ומים הם המינימום. מרבית האתרים חשופים לשמש, והשעות הטובות לצפייה הן גם השעות שבהן קר בבוקר ומתחמם מהר. עם ילדים כדאי לבחור אתר עם מסלול מעגלי קצר, להגביל את היציאה לשעה וחצי, ולתת לכל אחד תפקיד: מי סופר להקות, מי מחזיק את המשקפת, מי מזהה קול באפליקציה.
היציאה הראשונה של העונה הכי מתגמלת היא בוקר של סוף אוגוסט בעמק בית שאן או בעמק חפר, בין 08:30 ל-11:00, כשלהקות החסידות מתחילות להתרומם על זרם האוויר החם הראשון של היום. אחרי שרואים את זה פעם אחת, שאר לוח הזמנים של הסתיו מסתדר מעצמו.
