תעלת בן גוריון היא רעיון היסטורי ותכנוני שאף פעם לא מומש, שנועד ליצור נתיב ימי חלופי לתעלת סואץ. הרעיון עלה לראשונה בשנות ה־60 של המאה ה־20, בתקופת דוד בן גוריון, ומטרתו הייתה לחבר בין הים התיכון לים סוף דרך שטחה של מדינת ישראל באמצעות תעלה שתחצה את הנגב, מאזור עזה או אשדוד ועד מפרץ אילת. הפרויקט נחשב שאפתני מאוד מבחינה הנדסית, ביטחונית וסביבתית, והיו לו גם היבטים גאופוליטיים משמעותיים: הוא נועד להפחית את התלות בתעלת סואץ שבשליטת מצרים ולחזק את מעמדה האסטרטגי של ישראל. עם זאת, בשל העלויות העצומות, הקשיים ההנדסיים וההשלכות הסביבתיות, התעלה מעולם לא נבנתה והיא נותרה רעיון תיאורטי המסמל את חזונו הרחב של בן גוריון לפיתוח הנגב.