המילים החדשות של העברית: מה אישרה האקדמיה ללשון בשנתיים האחרונות?

בינואר 2026 בחר הציבור את מילת השנה של האקדמיה ללשון העברית. "הביתה" זכתה ב-25 אחוז מהקולות, "בינה מלאכותית" הגיעה שנייה עם 15.2 אחוז ו"תקווה" שלישית עם 14.6 אחוז. אבל מילת השנה היא לא מילה חדשה, אלא מילה ותיקה שהציבור בחר בה. המילים החדשות באמת נולדות במקום אחר לגמרי, בוועדות שיושבות שנים על תחום אחד, ורובן עוברות בלי שאיש שם לב.

איך מילה חדשה נכנסת לעברית

האקדמיה ללשון העברית פועלת מכוח חוק משנת 1953 והיא המוסד העליון למדע הלשון העברית. במליאה יושבים בין 15 ל-23 חברים, חוקרי לשון, חוקרי ספרות, סופרים ומתרגמים, שנבחרים לכל ימי חייהם ומתכנסים כחמש פעמים בשנה. אבל העבודה עצמה לא נעשית שם.

את המילים מייצרות ועדות המינוח המקצועיות. כל ועדה עוסקת בתחום אחד ומורכבת מאנשי לשון יחד עם אנשי המקצוע עצמם: רופאים, מהנדסים, זואולוגים. ועדה כזו יכולה לעבוד שנים על מילון אחד ואז להתפרק. לצידן פועלת הוועדה למילים בשימוש כללי, שמטפלת במילים שלא שייכות לשום תחום מקצועי מובהק. בראשה עומד פרופ' אפרים חזן, ובין חבריה אבשלום קור, רוביק רוזנטל, יעל רשף ונועם מזרחי.

המסלול קבוע. הוועדה דנה בהצעות בקריאה ראשונה, ההצעות מופצות לכל חברי האקדמיה להערות, לפעמים פונים גם לציבור, ואז מתקיימות קריאה שנייה והצבעה. רק אחר כך ההצעה עולה למליאה. מה שאושר במליאה ופורסם ברשומות מחייב את מוסדות המדינה, משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות ומערכת החינוך. את הציבור הוא לא מחייב, וזה ההסבר לכל מה שיבוא בהמשך.

נקודה שכדאי לזכור: רוב הפניות לוועדה למילים בשימוש כללי מגיעות מבחוץ. עורכים, מתרגמים, אנשי תקשורת, חוקרים ופשוט אנשים שנתקעו בלי מילה. האקדמיה כמעט אף פעם לא יוזמת מילה יש מאין.

ואיך בונים את המילה עצמה? שלוש דרכים עיקריות. הראשונה והשכיחה היא לקחת שורש קיים ולצקת אותו למשקל פנוי, כמו שנעשה ב"מדלק" או ב"נצלה". השנייה היא להחיות מילה עתיקה ולתת לה משמעות מודרנית, כמו שקרה בשעתו ל"חשמל", ל"תותח" ול"אקדח". השלישית היא הלחם של שתי מילים, וזו שנויה במחלוקת בתוך האקדמיה עצמה, מפני שהיא יוצרת מילים שקשה לנטות אותן.

מאה מונחים חדשים ברפואת שיקום

ההחלטה הגדולה ביותר של השנתיים האחרונות התקבלה באפריל 2026, בישיבת המליאה ה-401: יותר ממאה מונחים חדשים ברפואת שיקום.

הלב שלה הוא סדר חדש בארבע מילים שהתערבבו זו בזו במשך שנים. "מוגבלות" הפכה למונח הגג הכללי. "לקות" היא החריגה במבנה או בתפקוד. "נכות" היא הקושי לבצע פעולות יומיום בסיסיות. "מגבלה" היא הקושי להשתתף בחיים הרחבים יותר. ארבע מילים שנשמעות דומה, ומעכשיו יש ביניהן היררכיה מוגדרת.

שימו לב לשלוש השורות האחרונות. "רפואת זקנה" ו"רפואת כליות" הן לא מילים מומצאות אלא צירופים שקופים לגמרי, כאלה שכל דובר עברית מבין בפעם הראשונה. זו מגמה ברורה: האקדמיה של השנים האחרונות מעדיפה לרוב צירוף מובן על פני מילה חדשה שצריך ללמוד. "הדהדת" היא היוצאת מן הכלל שמאשרת את הכלל, וגם היא בנויה על שורש מוכר.

בטכנולוגיה יש הרבה פחות חידושים ממה שנדמה

"בינה מלאכותית" הגיעה למקום השני במילת השנה, וזה קצת מטעה. היא לא מילה חדשה: היא נקבעה במילון טכנולוגיית המידע של האקדמיה עוד בתשס"ד, כשהכוונה הייתה למחקר אקדמי ולא לצ'אט שכל אחד פותח בטלפון.

המונח הטכנולוגי החדש והבולט של השנתיים האחרונות הוא נָצְלָה, שאושר ב-2024: תוכנה שמנצלת פרצת אבטחה כדי לחדור למערכת, מה שנקרא באנגלית exploit. מילה קצרה, ברורה, בנויה על השורש נ-צ-ל, ומתאימה בדיוק לתחום שבו אנשי המקצוע כבר משתמשים בעברית ברוב המשפט וזורקים מילה אחת באנגלית באמצע.

שווה גם להסתכל על מילת השנה כמדד תרבותי ולא לשוני. בינואר 2025 נבחרה "חטופים" עם 45 אחוז מהקולות, פער עצום מכל מתחרותיה. שנה אחר כך "הביתה" ניצחה עם 25 אחוז בלבד, כשמולה עמדו בין השאר גיוס, טראומה, נרמול, שיקום ושבים. פיזור הקולות מספר סיפור בפני עצמו.

ומה עם prompt? יש לו כבר מילה עברית באקדמיה, מַנְחֶה, אבל היא נקבעה במילון טכנולוגיית המידע כשהכוונה הייתה לסימן שמופיע בשורת הפקודה ומזמין אותך להקליד. המילה קיימת, המשמעות בשטח התחלפה, והפער בין השתיים עדיין פתוח. זה בדיוק סוג הפער שוועדת מינוח נועדה לסגור, ולוקח לה זמן.

בתחומים ההנדסיים הסמוכים דווקא הייתה תנועה. בינואר 2024 אושרו יותר ממאה מונחים באלקטרוניקה ובתקשורת, ביניהם דּוּ-מִגּוּם, החלופה ל-duplexing. בינואר 2025 אושר מַדְלֵק, המתנע של נורת פלואורסצנט, ולצידו שׁוֹנוּת מְשֻׁתֶּפֶת במקום המונח הסטטיסטי קווריאנס.

פטריות, פרפרים ונחש שהחליף שם

החלק שהכי פחות מדברים עליו הוא גם הגדול ביותר במספרים. ועדת הזואולוגיה ומקבילותיה מייצרות מאות שמות בשנה.

בינואר 2024 אושרו כמאתיים וחמישים שמות של פטריות, ביניהם כַּרְכֻּבִּית, שִׁמְשִׁיָּנִית, קִצְפִּית ועֲצִיצִית, לצד שמות של חרקים כמו מִתְנַמֶּלֶת, קוֹפְזָנִית וחַפְשׁוּשִׁית. בינואר 2025 קיבלו שישה עשר מיני פרפרים זרים שמות עבריים, בהם שְׁחֹר-כָּנָף בּוֹהֵק, עֲגִיל-פַּז נָקֹד וכִּתְמוֹן מַטְבְּעוֹת.

לפעמים החלטה בזואולוגיה היא בכלל החלטה חברתית. באותה ישיבה של ינואר 2024 קיבלה רכיכה מסוימת את השם יְפֵה-פֶּה, במקום שם ישן שנשא היום קונוטציה פוגענית. בנובמבר 2025 שינתה האקדמיה את שמו של נחש ארסי מ"צפעון שחור" לשְׂרַף עין-גדי, לבקשת זואולוגים.

מאותה תקופה יש עוד שלוש מילים ששווה להכיר: אֲחָיוּת, שמה של מקצוע הסיעוד בהקשר של אחיות ואחים, שאומץ במשרד הבריאות; תַּת-זַן, שנועד לדייק את סיווג הווריאנטים של נגיפים; ועֶשְׂרִימוֹן, החלופה העברית לאיקוסהדרון, הגוף בעל עשרים הפאות.

המילים שנתקעו, ולמה

האקדמיה עצמה לא מתביישת בזה. מִרְשֶׁתֶת נקבעה כחלופה לאינטרנט ואף אחד לא אומר אותה. גַּלְגֶּשֶׁת נקבעה לסקייטבורד, תַּקְלִיף לפילינג, אַל-רֵיחַ לדיאודורנט. כולן קיימות רשמית, כולן כמעט לא מדוברות.

הדפוס חוזר על עצמו. מילה עברית מצליחה כשהיא מגיעה לפני שהמילה הלועזית הספיקה להשתרש, או כשהיא קצרה ונוחה יותר ממנה, או כשיש גוף שמשתמש בה כל יום ומכריח אותה לרוץ. מדפסת ומזגן נכנסו לחיים כי הן הגיעו יחד עם המכשיר. מרשתת הגיעה אחרי שכולם כבר אמרו אינטרנט עשר שנים.

יש גם מקרים שבהם המילה הלועזית פשוט נוחה יותר לפה. "אל-ריח" הוא שם תואר שהפך לשם עצם ונשמע מלאכותי בדיוק במקום שבו הוא צריך להישמע יומיומי. ו"גלגשת" מאבדת מראש: הילדים שמשתמשים בקרש הזה שומעים סקייטבורד מכל כיוון.

ויש מקרה שלישי, המעניין מכולם: מילים שנתקעו בגלל התחום שאליו נולדו. מונח כמו "שונות משותפת" יאומץ בקלות בשיעורי סטטיסטיקה, מפני שיש שם מרצה, מבחן וספר לימוד שכולם משתמשים בו. מונח מקביל בתחום שאין בו מסגרת לימוד מסודרת בעברית לא יזכה לאותו דחף, גם אם הוא טוב בדיוק באותה מידה.

מעניין לראות שהאקדמיה לומדת מזה. בינואר 2025 היא אישרה את פַּארְק שַׁעֲשׁוּעִים כחלופה ללונה פארק, במקום להמציא מילה חדשה לגמרי. זו לא מילה חדשה מרהיבה. זו מילה שיש סיכוי סביר שאנשים באמת יגידו.

כשהציבור ממציא והאקדמיה מאשרת

הכיוון ההפוך קורה יותר ממה שנהוג לחשוב, והאקדמיה מודה בו בגלוי. "שמרטף" נדחתה בשעתה על ידי האקדמיה, הציבור אימץ אותה בלי לשאול, והיא נשארה. חלק ניכר מהמונחים שהאקדמיה מאשרת נולדו קודם בשטח, בפי אנשי המקצוע, והאקדמיה רק חתמה עליהם ונתנה להם צורה תקנית.

הדוגמה החזקה ביותר מהשנתיים האחרונות היא חַלְלַת צה"ל. אחרי ה-7 באוקטובר נפלו כחמישים נשים מכוחות הביטחון, מספר שלא נראה מאז מלחמת העצמאות, ולא הייתה למדינה מילה תקנית לחיילת שנפלה. פורום דבורה, ארגון של בכירות במערכת הביטחון, פנה לאקדמיה. בינואר 2024 נקבע שהצורה היא חֲלָלָה, בסמיכות חַלְלַת צה"ל, וברבים חַלְלוֹת צה"ל. היה גם דיון לשוני אמיתי בדרך, כי "חללה" היא מילה קיימת בהלכה במשמעות אחרת לגמרי, אבל באקדמיה קבעו שמדובר בשורשים שונים ושאין סכנת בלבול, בדיוק כפי שאין בלבול בצורת הזכר.

יש גם מסלול שבו האקדמיה מזמינה את הציבור להכריע, במדור "מן השטח". כך נולדו הֶסְכֵּת לפודקאסט, מִשְׂחֲקָן לגיימר, אַשְׁיָן למייקר, נִזּוּם לפירסינג ודַלְסִכּוּי לאנדרדוג. וכך נבחרה גם פְּתִיתוֹנִים לקונפטי: כאלפיים מצביעים באינטרנט בחרו בין ההצעות, פתיתונים וגזירונים הובילו, והמליאה הכריעה.

לא כל קריאה כזו מסתיימת במילה. על גרפיטי ועל GIF ניסו והציבור לא התכנס להסכמה, ואלה נשארו בלי חלופה מקובלת. גם זו תשובה לגיטימית.

איפה עוקבים אחרי זה

אם אתם רוצים לראות את המילים בזמן אמת ולא שנה אחרי, יש ארבעה מקומות שעושים את העבודה:

• hebrew-academy.org.il, ובתוכו העמוד "הכירו את המילים החדשות" שמסודר לפי שנים עבריות, ומדור הודעות המליאה אחרי כל ישיבה.
• terms.hebrew-academy.org.il, מאגר המונחים המלא. אפשר לחפש בו מילה לועזית ולקבל את החלופה הרשמית, עם ציון המילון והשנה שבה נקבעה.
• המדור "מן השטח", שבו מפרסמים קריאות לציבור להציע ולהצביע. זה המקום היחיד שבו אתם יכולים להשפיע לפני ההחלטה ולא להתלונן אחריה.
• עמודי הפייסבוק והאינסטגרם של האקדמיה, שם המילים החדשות מתפרסמות עם ההסבר וההיסטוריה, והפודקאסט "הַמְּחַיֶּה" שזכה בפרס שידור.